פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים ב:ח:א
Sirilio on Yerushalmi Kilayim 2:8:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Kilayim 2:8:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →כל שהוא בתוך בית רובע עולה וכו'. לר"מ ארישא קאי ולרבנן אסיפא סמיך דתנן תבואה בתבואה בית רובע ואשמעינן דהאי בית רובע כל מה שיש בתוכו עולה לשיעורו ופי' רבנו שמשון ז"ל דאתא לרבויי נקעים מלאים מים דעולין למדת בית רובע ליחשב הרחקה אע"ג דלא חזי לזריעה דנאגצי דארעא מיקרו כדאמרינן בפ' בית כור:
עולה למדת בית רובע. כבר פירשתי לעיל דכל שעורי דפרקין דמשנה וברייתא לא הוזכרו אלא לענין דחשיבי לזרוע בהן מין אחר ולסמוך זריעה לזריעתן שרי כי איכא שיעור בשדה כמו ששנו חכמים ואע"ג דתנן בפ"ק דבבא בתרא אין חולקין את השדה עד שיהא בה ט' קבין לזה וט' קבין לזה ומשמע דאי לא מטי לכל חד ט' קבין לבית זריעה אין חולקין דאין שמו עליו ולא מיקרי שדה כדקתני עלה והכא קתני דבית רובע חשיב שדה התם אפילו לחבוש מכל צדדיו הוא דקאמר ולא שרי אלא היכא דרויח הובא דאפילו שיהא מוקף זריעות לא מימשיך בהדי אחריני דאיהו חולק רשות לעצמו לעולם דזורעין בו הרבה שיעור אבל מתני' דלא שריא אלא לסמוך בלחוד מסתיין בבית רובע דהיינו לסמוך לו מג' צדדין כדאיתא בגמ':
אכלת הגפן. מפ' בגמ' עבודת הגפן דהיינו ו' טפחים כדי עבודתה כדתנן לקמן בשלהי פ' ערוגה וקרי לה אכלת לשון תפיסה כמו כמה לוחות אוכלות בארון ובלשון המקרא כי יאכלו אתיקים מהנה ותפיסתה היינו שאסור לזרוע כדי עבודתה הכי משמע לן השתא ובגמ' מיפרשא:
והקבר. בגמ' אפרש אי בקבר בנין אי בקבר קרקע עולם:
והסלע. כשאינה גבוהה עשרה מיירי דאי גבוה הא מפסיק וכדלעיל ולא בעינן בית רובע:
תבואה בתבואה בית רובע. כבר פי' למעלה דלא הוזכר בית רובע להרחקה אלא דוקא לשיעור שדה דאל"כ מצינו טפל חמור מן העיקר דבכרם דאיכא קידוש שיעורו בד' אמות להרחקה בתבואה דשריא בהנייה ובאכילה בעינן עשר אמות ומחצה להרחקה. ועוד כיון דמפ' בגמ' הך בית רובע בעינן ראוי ומותר לזרעו משמע דשיעורא דבית רובע לא מיירי בהרחקה שבין מין למין דאי מרחיק בית רובע מכל סביביו מאי איכפת לן דלהוי שרי לזורעו והא הוא אוסרו עכשו מלזורעו ומה יוסיף ומה יגרע אלא הכי פירוש' דאסיפא סמיך היתה שדהו זרועה חטים ובא לזרוע שעורים אצלה צריך שיהא השדה שבא לזרוע שעורים בו כי היכי דליתחשב שדה בחנפי נפשיה ולא לימשיך בהדי האיך צריך בו בית רובע בשיעורו ובמשפטי. וכי תימא מאי שנא לעיל גבי מתני' דקרחות דלא שרו רבנן בטבלאות המפסיקות לזורען אלא הבאות בראש תור אבל לא חבושות ולא סמוכות ובשלמא לדעת הרמב"ם ז"ל דאין שיעור בית רובע דהתם אלא בזרוע אבל לא בבור שפיר דאין לזרוע בהן כיון דאין בהן שיעור אבל לפירושנו דסבירא לן דכולהו כ"ב אית בהו שיעור מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. תריץ הכא תבואה בתבואה הוא דשרינן לסמוך אבל לא בחבישה התם כל מין שירצה קתני ואפילו ירק דאית ביה שרכא וירק דלית ביה שרכא ותבואה וקטנית ואיכא למיחש לעירבוביא ואיכא למיחש נמי בחבישה וגזרו עליו דאפילו לסמוך נמי ליתסר. ועוד דרובעים דלעיל כבר פירשנו שכולן פסולים. וליכא למימר דכי איכא שיעור בית רובע דאף לחבוש נמי שריא מתני' דהכא ותימא מתני' ר"מ היא דשרי חבישה הא ליתא דבגמ' אמרינן תבואה בתבואה בית רובע תני ובלבד שלא יהא חבושה מארבע רוחותיה משמע דלא חשיב להי כולי האי בית רובע למישרי גביה חבישה אלא סמיכה בלבד הוא דשרינן ור"מ אפילו לחבוש נמי שרי כדלעיל. יהא דבעינן שדה דשיעורו בית רובע כבר פי' למעלה דהיינו כשבא לזרוע התבואה אחרת מרובעת אבל כשהתבואה במשר ומשר מפולש מראש השדה לסופו בשיעורא דשתי אמות ומצר והולך כל שהו סגי וכן אם הזריעה בשורה דאריכא וקטינא בשורה ארכה י' אמות ומחצה ורוחב מלואו סגי ואפילו שהשורה תהא חבואה מג' רוחותיה נמי שריא דהאי בית רובע אם אינו חבוש אלא בג' רוחות שרי כדאיתא בגמ':
ירק בירק וכו'. נראה בעיני דהיינו ו' על ו' כל א' מהם דוקא משום דכולה מתני' ברוצה במרובע איירי וכל כי עביד שורה דאריכא וקטינא תוך שדה ירק פליגי תנאי לקמן ברוחב השורה כמה שיעורה בפ' ערוגה ואילו הכא לא פליגי משום דבמרובע קיימינן ושיעור זו הזריעה ו' על ו' כי היכי דליחשב שדה ירק בפני עצמו וטעמא דגמרינן מערוגה דהויא ו' על ו' ולא פחות. ופשיטא דמיירי בירק דליכא שירכא כדאיתא בפ' ערוגה ומשום דרוצה במרובע פליג ר' אליעזר עלייהו דרבנן ס"ל אפילו זרע ירק לסוף בצד שדה תבואה כיון דשדה הירק רוצה ארכו כרחבו בעינן בית רובע ברוחב ובאורך כדתניא בתוספתא לעיל אבל אי ארכו יותר על רחבו מודו רבנן לר' אליעזר דאע"ג דעביד לה שורה דרויחא ששה טפחים ולאו כי אורחה דשורה דאריכא וקטינא כיון דארכה בית רובע שרי דאמרינן בגמ' דרבנן מקלין בשורה ומחמירין במרובע ומייתי' התוספתא דלעיל ור' אליעזר סבר דמקילינן במרובע כמו בשורה דהא שורה דמודו רבנן דמיא למרובע נמי שיש לה שטחיות דרויחא ו' טפחים ויש לה זויות וטעמא דר' אליעזר דלא פליג אלא בתבואה בתחלה וירק לבסוף משום דירק כל יומא שלפי מיניה ולאו מקיים הוא. ועוד דשיעור ירק בעלמא ששה טפחים מה שאין כן בתבואה לבסוף דשיעור תבואה לא גמירי אלא בית רובע או שורה כדרכה כמו שאמרו חמשים על שתים:
תבואה נוטה ע"ג תבואה. כגון חטים על גבי שעורים והן זרועין כהלכתן ותבואה בשדה הראוי לה דהיינו רובע וכן ירק בגן הראוי לו דהיינו ו' על ו' אלא שהשבלים או עלי הירק מתוך שגדלו נכפפו ומסככין זה ע"ג זה:
הכל מותר. לקיים ואין צריך לעקור:
חוץ מדלעת יונית. דאין מסככין אותה ע"ג זרעים ואם סיכך אסור לקיימה כן ור"י ז"ל כתב ואם סכך כל הזרעים שסיכך אסורים ע"כ ואין נ"ל כן דלא מנינו קידוש אלא בכרם או בגפן בשיעורה:
חוץ מדלעת יונית. בגמ' מפ' טעמא דהיינו משום שענפיה ארוכים ומסתרגין מאד: