פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ז:ב
Sirilio on Yerushalmi Demai 7:7:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Demai 7:7:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →אם טבל עלה בידי הרי היא מעשר. אמציעתא קאי דקתני מאה טבל ומאה מעשר נוטל ק"א וקאמר דצריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי וכו':
אם טבל עלה וכו'. בחלקן מיירי ואמר אלו לטבלים ואלו למעשר הטבול ואשמועינן דאין חלוקתו כלום וכאילו לא חילקן דמו דגרגרים של זה יש בזה וכן בזה ולכך שלא יטעה בחלוקתו לחשוב שתועיל צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי בכרי של טבל שהפרידו מכרי המעשר הוא דמיירי ואומר כן אם הק' שנטלתי לצד הטבל הן טבל ברור הרי הא' היתירה שנטלתי היא מעשר טבול ואיני קורא לה תרומת מעשר:
ואם מעשר עלה. אגב רישא נקט סיפא וקיצרו הענין כלומר ואם גם מעשר עלה בידי שאין הק' שנטלתי טבלים לחודייהו אלא גם מעשר הטבול מעורב בהן הרי היתירה שאני נוטל בתקנת חכמים הרי עשויה תרומת מעשר בכל מקום שהיא בענין שיעשה שהטבל יחזור מדומע בידו וכן כפי זה יאמר בכרי דמעשר אם מעשר ברור הוא עשירית המעשר בכל מקום שהוא הרי הוא תרומה וכן אם טבל יאמר בכל מקום שהוא הטבל עשיריתו תהא מעשר ועשירית עשיריתו תהא תרומת מעשר וקדשה ואע"ג דאינה מסויימת ומוכר הכל לכהן והא דלא אמרינן ברישא כה"ג אם טבל עלה בידי הרי היא עשויה תרומת מעשר טעם הדבר דכיון דנתערב בחולין אין חולין נעשין תרומה היכי קרי עליה תרומה אבל פשיטא דהספק של כאן ישנו שם וס"ל לתלמודא בבבא מציעתא אליבא דריש לקיש דאין צריך לכפול תנאו וכו' דדברים אלו שאסרנו מועילים דמודי ריש לקיש הכא דקדשי מדומעין ואע"ג דריש לקיש סבר התם במס' תרומות דשני כריים דטבל שאמר בא' מהן תרומה יהא לשניהם דלא קדשו מדומעין היינו משום דאפשר לעשותו כהלכתו מה שאין כן הכא דאי אפשר ואמרינן בעלמא דאין דנין אפשר משאי אפשר והכא אין דנין אי אפשר משאפשר ונ"ל לפ' דטעמא דר' יוחנן וריש לקיש לומר דאע"ג דאילו כל א' לעצמו לא הורע כחו דיכול לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר ס"ל דכיון דנתערב טבל קל עם טבל חמור דחלקן וקפיד על תערובתן א"כ דמו ליה לחולין וטבל דאלמוה רבנן לתקנתייהו כי היכי דלא לטעי בטבל וחולין דרישא שיבא לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר ומשום ריעותא דרישא דהיא ריעותא רבא גזור במציעתא שיחזור הטבל מדומע בידו אטו רישא וכבר כתבתי במשנה דמדינא מצי לתרום מינייהו עלייהו תרומה ברורה ומפורשת והשאר שרי לזרים אלא משום ריעותא דרישא גזור הכי כדמוכח ההיא דכהנות בפ' אוכלין עראי ועוד אאריך בזה למטה:
א"ר יונה צריך לכפול ולומר וכו'. ר' יונה פליג על סתמא דתלמודא לומר דטעות הוא לומר כן במילתא דריש לקיש דהא ס"ל לריש קיש דלא קדשו מדומעין וכדלקמיה אלא ה"ק ריש לקיש אם טבל עלה בידי וכו' ואם לאו לא עשיתי כלום כלומר אם אין הק' שנטלתי לצד הטבל טבל אלא הכרי מעורב הוא ומחצה טבלים ומחצה מעשר הוא לא עשיתי כלום ואינה תרומת מעשר דכיון דאין יכול לסיים מקום ולומר כאן תהא תרומת מעשר בצפון או בדרום דהא מעורבין הן דהיכן חלה התרומה והיכן החולין מסויימין א"כ אין להן תקנה ויאבדו או יבקש טבל אחר וכ"ש ברישא דמתני' דחולין מעורבין בהן דנזקן גדול וכדפרישנא וכ"ת למאי נפקא מינה אמרינן אם הטבל וכו' היינו שלא יחשוב שהוא טבל גמור לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר וכטעמא דר' יוסי בר זבידא וכי קתני ק' טבל וק' מעשר נוטל ק"א לאו לתקנתא דחולין קתני לה אלא לגריעותא דטבל הוא דקתני לה אין צריך לכפול תנאו דגם אם יאמר הרי היא קדושה בכל מקום שהיא אע"ג דאינה מסויימת אצלו הוו להו חולין מדומעין ושריין מיהת לכהן כדין מדומע ואין אסורין לו משום טבל דטבל יש בו מיתה ואפילו לכהן ובפ' הלוקח פירות הארכתי:
דאתפלגון. במס' תרומות בפ' התורם קישות:
תרומות שני כריים בא' מהם. קסבר ר' יוחנן דמודו רבנן לר"ש בהא דמ"ד כרי א' תרומתו בכרי האחר ובו תהא נמי תרומת עצמו:
לא קדשו מדומעין. כלומר אפילו כמדומעין לא חשיבי דחשיבי ליה לריש לקיש טבלים גמורין כאלו הוי כרי א' שחלקו לשנים דהא לא סיים שאמר תרומה של א' יהיה באחר תרומה על זה:
קדשו מדומעין. אע"ג דאין ידוע איזו היא ואם בא הכהן לאכול שתיהן אינו לוקה משום אוכל טבל דודאי חד מינייהו חולין מתוקנין וחד מינייהו תרומה מדומעת ואוכל שתי הכריים בטהרה כתרומה וכבר פירשתי דטעמא דר' יוחנן וריש לקיש במציעתא משום דגזר בה אטו רישא: