פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ז:א

מאה טבל ומאה חולין. כרי של מאה סאים טבל וכן מאה חולין מתוקנין שהיו סמוכים שנתחברו בענין שנתערבו זה בזה מין במינו ושוב חלקן ואע"ג דחושב הוא דלא נתערבו רבנן תקינו תקנתא על הטבל ועל החולין משום דלא אפשר שלא נכנס גרגיר של טבל תוך החולין וגרגיר חולין תוך הטבל הילכך כרי חולין כיון דנתערב בו טבל ותנינן במסכת חלה פרק אוכלין עראי הטבל אוסר בדבר שנפל בו בכל שהו הילכך כרי של חולין דאסיר פשיטא וכדתנן התם ולא אתי הכא לפרושי אלא דין כרי הטבל והכי מוכח בגמרא דהני בבי מיירי דאחר שנתערבו הכריים בחשבו לומר שמכיר אלו טבל ואלו חולין חלק כרי התערובת ואמר אלו לטבל ואלו לחולין:

מאה טבל וכו'. מפ' בגמ' דכל טבל דקתני במתני' הוא שטבול לראשון ולשני אבל כבר הורם ממנו תרומה גדולה דומיא דרישא ומשו"ה נוטל מאה וא' שנוטל לצד הטבל נוספת א' מן החולין כדי שיעור תרומת מעשר שבטבל ומיירי שאין לו פרנסה ממקום אחר דאילו היה לו פרנסה לא היה מפסיד כלל ובין כרי חולין ובין כרי טבל יש להם תקנה ואילו הוי האי טבל טבול נמי לתרומה גדולה יהיה לו להפסיד שלש על המאה כדי שיעור תרומה גדולה ותרומת מעשר שבטבל והכי תניא בתוספתא פ"ה הטבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר בכל שהו ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן החולין כדי תרומה ותרומת מעשר שבטבל וכן מעשר טבל שנתערב בחולין הרי זה אוסר בכל שהו ואם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל ע"כ ולהלן אפרש דטעם התקנה הזו לגרועי בחלק טבל הוי והשתא כיון דאין בטבל דמתני' אלא אחת דתרומת מעשר לחוד נמצא דאין מפסיד מן החולין אלא אחת כנגדה ותיקון צ"ט של החולין כשחלקו אי נמי כשלא חלקו לא נתבאר הכא. ונ"ל דכיון דר' אלעזר בן ערך ורבנן פליגי בגמ' במעשר טבול לתרומת מעשר שנתערב בחולין דר' אלעזר בן ערך סובר דיקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה בא' ומאה ושרי לזרים כדין כל תרומה שנתערבה במאה של חולין ורבנן פליגי עליה ואמרי דאע"פ שאמר כן לא שרי לזרים אלא דאם אמר כן דקדשו מדומעין ואי דאית ביה שיעורא אפ"ה לזרים אסור דדבר שיש לו מתירין הוא כדאיתא ס"פ ג' ארצות דבעיניה כשמתקנו הוא בעצמו חוזר להיות מותר ובנתערב נמי מצוי טבל לו לתקנו הילכך חסר ממדומע הוי דשרי וימכרו הכל לכהן הכא נמי ברישא אין תקנה לטבל ולחולין שיאמר עשירית הטבל בכל מקום שהוא הרי הוא מעשר ועשירית עשיריתו הרי הוא תרומת מעשר ואפילו איכא שיעורא דכיון דיש לו מתירין לית ליה תקנתא אלא דיקדשו מדומעין וימכר הכל לכהן ודוקא לדידהו דהויא להו תרומה טהורה אבל השתא דלית לן תרומה טהורה לא הוי דשל"מ ואפשר דמודו לר' אלעזר בן ערך:

מאה טבל ומאה מעשר. שני כריים סמוכין זו לזו בא' מאה סאין של טבל ובאחד מאה של מעשר טבול לתרומת מעשר שנתערבו כשנתחברו וחלקם נוטל ק' ועוד א' מן המעשר הטבול לצד הטבל וחזינן ליה כאלו הוא טבל כגוונא דרישא ונשתיירו שם צ"ט מעשר טבול וק"א טבולין לצד הטבל והא דפרישית לה במעשר טבול היינו טעמא דאי במעשר מתוקן א"כ היינו חולין דשרו לזרים והיינו רישא ותרתי למה לי ועוד דבגמ' אמרינן דהאחת הנוספת שנוטל מן הכרי המעשר עושה אותה תרומה ואי לאו טבל היא היכי משכחת לה ועוד הא מן הפיטור על החיוב הוי ולא עשה ולא כלום ועוד דבגמ' מדמי להו לתרומת שני כריים שקבעה בא' מהם משמע דבמתני' חיוב תרומה יש בשני הכריים דשניהם טבולים והיינו כדפרישית וכן הסכימו המפרשים לפרשה במעשר טבול:

מאה חולין מתוקנין וכו'. נוטל ק"י די' דתרומת מעשר איכא בק' מעשר והא דלא דיינינן הכי במציעתא דהיינו ק' טבל וק' מעשר דהוה לן למימר נמי נוטל קי"א נראה בעיני דהכא משום דהתערובת שיש בכרי המעשר הוו חולין מתוקנין דהורע כחן דאין יכול לעשותן אפילו שני ואפילו עני וכ"ש תרומה דחולין אי אפשר לעשותן קדושים דמן הפיטור על החיוב הוא משו"ה הוא דחשו ורבנן לתערובת זה דהורע כחו ואוקמוה כדינא ונוטל ק"י אבל במציעתא דשניהן טבולין ואין בהן ריעותא ומן הדין לא הוה לן לאפסודיה ולא מידי דהוה ליה ככרי של טבל שחלקו לשנים ועוד דבהדיא אמרינן בפ' אוכלין עראי דלמדו הכהנות שיתנו שאם יש בעיסה קמח טבל מעיקרו שיש לו טבל דלאוין רבים תרומה גדולה ומ"ר ומ"ש וטבל דחלה נמי דעשאו עיסה שערבה בטבלה של כל העיסה דהיינו טבול לחלה לחוד מטעם גלגול אפ"ה לא חשיב מן הפיטור על החיוב ומהניא חלתן על הכל ושריא עיסה לזרים אלמא דשם טבל חד הוא אע"ג דשני טבלים חלוקים הן זה קל וזה חמור ומרים תרומה של זה לזה אלא איידי דגזור ברישא ק"א גזור במציעתא ק"א הילכך בחדא סגי. והרמב"ם ז"ל בפ"ח דהי' מעשר כתב דברישא דהיינו מאה טבל ומאה חולין דאמרינן דמפסיד א', דהצ"ט דחולין נשארו מתוקנין וכן בסיפא מאה מעשר טבול ומאה חולין מתוקנין דאמרינן דמפריש לצד מעשר הטבול ק"י וכל זה מעשר והצ' הנשארות הן חולין כשהיו ע"כ. ותמה אני מאד על דבריו חדא דמ"ש האי דשל"מ דטבל דכה"ג אקילו ביה אי הכי גבי חמץ בפסח ושביעית וכלהו דשל"מ נמי נימא הכי ועוד דאפילו ר' אלעזר בן ערך נמי אסר בכה"ג דאיסור טבלים להיכן הלך ועוד דהא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש היכא דליכא ריעותא בטבלים וכ"ש היכא דאיכא ריעותא דהכי אמרינן בגמ' ריש לקיש אמר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי הרי היא מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי היא עשויה תרומת מעשר הרי כאן דנתערבו טבל עם מעשר טבול וכשנוטל הא' לצד הטבל לאו משום דנתברר להו לחכמים דהטבל עלה לצד א' והמעשר לצד אחר דמאן פלג להו ומשו"ה אתו ר' יוחנן וריש לקיש לסתמא דתלמודא ואמרי שצריך שיאמר הרי היא תרומת מעשר בכל מקום שהיא כי היכי דטבל יחזור מדומע תחת ידו וקדשו מדומעין ומוכרן לכהן וכוונת המשנה ששנינו נוטל מאה וא' היינו לגרועי הטבל וכמו שאפרש בגמ' ור' יונה פליג טפי וסבר דלריש לקיש ליכא תקנתא כלל ואפילו לכהן אלא שיניחם במקום התורפא ויאבדו ואפילו לר' יוחנן דמקל היינו דקדשו מדומעין ומוכרן לכהן כדין מדומע אבל תקנתא אחריתי לא והשתא ק"ו היכא דליכא ריעותא בטבלים דאי עביד להו תרומה ומעשר על מקום אחר מיתפסי מדינא אלא דרבנן תקון דלכתחלה לא ומשו"ה מחילו רבנן לתקנתיהו דבחדא דנוטל סגי ואפ"ה ס"ל לר' יוחנן וריש לקיש דלית להו תקנתא אלא דקדשו מדומעין היכא דאיכא ריעותא דהיינו כי איכא חולין בתערובת דהיזיקן גדול דאפילו בדיעבד אם עשאן תרומה ומעשר על מקום אחר אינו מועיל דאין חולין נעשין תרומה מבעיא דלית להו תקנתא והיינו טעמא נמי דלא מחול בהו רבנן הכא לתקנתיהו כדתנן במתני' נוטל ק"י תדע בתוספתא הוסיפו עוד דאע"ג דקתני במתני' דטבל ומעשר טבול אם יש עשרה עודפין בטבל גרידא דלא הפסיד כלום ואפ"ה פירשו בתוספתא ואמרי דהיכא דנתערבו חולין בטבל דלא שנא החולין מרובין י' על מעשר טבל ול"ש אם מעשר טבל מרובה עשר על החולין נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר וכו' ולהלן אכתבנה וטעמא דכל היכא דאיכא חולין ליכא מחילה ועוד קשה דלדידיה אפשר דתנא דמתני' ס"ל כר' אלעזר בן ערך דע"כ לא פליגי ר' יוחנן וריש לקיש אלא בטבל שנתערב בטבל אבל בטבל שנתערב בחולין דבההוא מיירי ר' אלעזר בן ערך דחולין הוו מרובין וטבל מועט אפשר דמודו ליה תנא דמתני' דקורא לה שם לתרומת מעשר ובעלה בק"א ועוד דהשתא ומה הכא דשניהם שווים תנן נוטל ק"א היינו שלא יטעה לומר דחולין הן הניטלין אלא דטבל הוא הניטל וכמו שכתב הרב ז"ל ואפ"ה החולין שריין לזר היכא דחולין הוו מרובים לא כ"ש דסבירא לן כר' אלעזר בן ערך והיכי אמרינן בגמ' דממחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש למדנו דחלוקין עליו חבריו עליה דר' אלעזר בן ערך אלא בודאי דבכולה מתני' ס"ל לר' יוחנן דלא מיבעיא טבלים שנתערבו בחולין אין תקנה לחולין אלא אפילו טבל בטבל נמי אין תקנה לאכלן הזר אע"ג דאמר עשיריתם מעשר ועשירית עשיריתן תרומה אינה בטלה דלשתריא לזרים אלא מדומע הויאן דקדשו מדומעים ולר' יונה ולריש לקיש אין להן תקנה כלל דלא אתיא מתני' אלא לגרועי הטבל ואפילו שהטבל חזק דאין חולין מרובין לנגדו ואפ"ה תקון שלא יטעה לעשותו תרומה ומעשר על מקום אחר וכמו שאפרש בגמ' ודברי ר' יוחנן וריש לקיש כתובים במתוקנת וכ"ש במקולקלת והא דתנא הכא חולין מתוקנין גבי מעשר דלא תני הכי ברישא פי' הרמב"ם ז"ל דברישא לא הוו חולין מתוקנין אלא שנטלה מהן תרומה גדולה ותרומת מעשר אבל לעולם טבולים הם לראשון ולשני ואינו נכון דא"כ ברשע מוקי לה דהא מקדים ועוד דא"כ היינו טבל וליכא למימר דטבל דקתני היינו טבל טבול לתרומה גדולה דהא אמרינן בגמ' דהיינו דטבול לראשון ולשני לכך נ"ל דרישא נמי חולין מתוקנין נינהו וכדפרישנא אלא משום דתני להו הכא גבי מעשר דמעשר נמי חולין נינהו ושרי לזרים כדאמרינן בפ' יש מותרות תני חולין מתוקנין ועוד לאורויי דמעשר לא הוי מתוקן אלא טבול תני ליה ועוד דכי אשכחן דאורחיה דתנא למתני חולין סתם לגבי מעשר היינו גבי מעשר שני כדתנן סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו והכא לאו במ"ש קא עסיק ומשו"ה תני מתוקנים:

לא הפסיד כלום. דשניהן טבולין נינהו ומפ' בגמ' דוקא שהטבל מרובה עשרה אבל פחות מעשרה לא וטעמא נ"ל דכיון דלגבי מעשר בתר מספר עשרה אזלינן כיון דאיכא י' דריבוי לצד הטבל חשבינן לטבל מרובה ובטיל המעשר טבול לגביה דגבי סנהדרין נמי תנן דחד מטה המשפט להציל כדתנן בפ' היו בודקין י"ב מזכין וי"א מחייבין זכאי ועליו אמרה תורה אחרי רבים להטות וחשיב לה כמו נתערב מועט במרובה דבטל ואין כאן הפסד ועוד כיון דשניהם טבולים לא גזור דהוו כמו כרי טבל שחלקו לשנים אבל פחות מכאן לא ואע"ג דלעיל היכא דשניהן טבולין אמרינן דמפסיד א' שאני הכא דהוי מרובה עשרה וכדפרישית וההיא דכהנות נמי בההיא דקמח טבול פשיטא דהעיסה יש בה עשר כנגדו והיינו מתני' וה"ה דס"ל לתנא דכי הוי מעשר טבל דהוי טבל קל מרובה עשרה על שיעור טבל דהוי טבל חמור כגון ק' מעשר וצ' טבל אין מפסיד כלום ונוטל צ' לצד הטבל דכיון דאיכא עשר לצד א' דריבוי ועוד דשניהם טבולין חשיב כמו כרי שחלקו וההיא דכהנות יוכיח וחדא מינייהו נקט והאי דקתני לא הפסיד כלום בריבוי עשר היינו דוקא גבי טבל ומעשר טבל דאף אחר החילוק נשארו שניהן טבולין אבל גבי טבל וחולין דרישא או מעשר טבל וחולין דסיפא דהורע כחן וכדפרישנא לעולם משערין כדי תרומת מעשר של טבל ומפסיד כדי שיעורה כדפרישית דכל היכא דאיכא חולין ליכא מחילה כלל דחולין נזקן גדול כדתניא בתוספתא פ"ח בין שהטבל מרובה על החולין בין שהחולין מרובים על הטבל נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר שבטבל בין שמעשר הטבל מרובה על החולין בין שהחולין מרובין על מעשר טבל נוטל מן החולין כדי תרומת מעשר שבמעשר טבל ע"כ ופי' טבל מרובה דהך תוספתא כפי' טבל מרובה דמתני' והרמב"ם ז"ל כתבה בספרו בפ' הנז':

זה הכלל. לאתויי שמונים טבל ושבעים מעשר:

אם אתה אומר נוטל מאה וכו'. קשיא ליה לר' יוסי אטו משום דחלקו בחשבו לעשות טובה שהיה מכיר אלו של טבל ואלו של חולין קנסוהו אמאי קנסוהו ועוד כיון דלגבי חולין אע"ג דשקיל לצד הטבל ק"א ואפילו לא נשאר בחולין אלא גרגיר א' דטבל אסירי החולין ואפילו הן אלף אלפים כדתנן הטבל אוסר בכל שהוא א"כ מאי נפקא מינה בהאי תקנתא ותירץ דאי רבנן לא הוו קנסי ליה אלא שיטול לצד הטבל מאה לחוד הוה טעי לומר דכרי של חולין איתרמי ליה כדמעיקרא ונמצאו של צד הטבל טבלים הן דהני פירות דכרי של טבל כטבל דעלמא שלא הורע כחן הוו וכי הדדי נינהו וכך יאמר טבל דעלמא כשאני מפריש מעשר מן הטבל החולין הנשארים הן היתר גמור והמעשר הוי טבלים... כדמעיקרא אע"ג דלקחתי טבל מתוך טבל ה"נ כה"ג הוא וטבלים הללו בכחן עומדין ויבא לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר דקי"ל בפ' המפקיד דטבלים יכול לעשותן תרומה ומעשר על מקום אחר ולא תימא טבלים דוקא דיפה כחן דיש בהן כל המצות כולן תרומה ומ"ר ומ"ש ומ"ע אבל טבל דמתני' דהורע כחו דאין בו אלא ראשון ושני או עני לא הא ליתא דכל טבל שיש בו שם טבל יכול לעשותו תרומה על מקום אחר וכ"ש שני או עני דתניא בספרי זוטי בהדיא דאפילו מעשר ראשון אם לא הורם ממנו תרומת מעשר יכול לעשותו תרומה גדולה על מקום אחר וכ"ש טבל דמתני' ולהכי קנסי ליה רבנן ואמרי דנוטל ק"א לצד הטבל כי היכי דלדכר דתערובת יש כאן והורע כחן ואין להן כח טבלים ובהכי לא יעשה תרומה גדולה ולא מעשר על מקום אחר והכי נמי אמרינן בפ' אוכלין עראי דדוקא טבל שנתערב בתרומה יכול לעשותו תרומה גדולה ומעשר על מקום אחר דאין כאן ריעותא כלל דזיל הכא תרומה וזיל הכא טבלים בכחן ואין שום ריעותא בהן אבל במתני' דאיכא ריעותא דחולין ואין נתפשין שוב בקדושת תרומה גריעי וכי פליגי תנאי לקמן דמר סבר אפילו אותו ומר סבר דוקא כולו היינו בסיפא דשניהם טבולים ועוד דאיכא י' דריבוי דליכא פסידא אבל ברישא ומציעתא דאיכא חולין מעורבין כ"ע לא פליגי דאינו יכול לעשותו על מקום אחר לא שני ולא עני וכמו שאפרש וגבי טבל הוצרכו לגזור דלוסיף ביה כי היכי דלדכר דהורע כחו כ"ש דלגבי חולין ליכא טעמא דיאמר כן דלא חולין עלו בידו ולא טבלים עלו בידו כדתנן הטבל בכל שהו: