פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ו:ד

דר"מ היא. כדמפ' לקמיה דמתני' אפי' תוך כדי דיבור קתני דתפוס לשון ואין השנייה מעושרת:

דתנינן תמן. בפרק כיצד מערימין:

ה"ג הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים. ול"ג דתמורת שלמים דבהא פליגי אביי ורבא פ"ב דזבחים וה"פ כגון שהעמיד בהמת חולין אצל שתים דקדשים א' עולה וא' שלמים ויאמר על ההיא של חולין הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים דקסבר ר"מ דתמורת עולה דוקא הויא דתפוס לשון ראשון ואין קדושה חלה על קדושה:

א"ר יוסי הואיל ואי אפשר לקרות וכו'. כדפרישנא לעיל דעל כרחו הוצרך להקדים זה לזה דבריו קיימין ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חצייה עולה ובדמי חצייה שלמים וכך מפו' בתמורה:

לאחר כדי דיבור. דאילו תוך כדי דיבור כדבור דמי וכיון דא"ר אלעזר דמתני' ר"מ היא ורבנן פליגי עליה משמע דאפילו תוך כדי דיבור קתני דלא מצי הדר ביה ותפוס לשון ראשון דמנא ליה לר' אלעזר למימר הכי ממתני' גופה יליף דקתני משרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה ומדאיצטריך למיתני הכי דהיינו משום שקבע ב' שמות כא' בדבור א' משמע דברישא אפילו אמר בתוך כדי דיבור של זו בזו ושל זו בזו השנייה אינה מעושרת:

מודים חכמים לר"מ באומר תרומה זו תחת שני. דכיון דאקדשה לתרומה א' ממ' שוב אינו חוזר בו לעשות העודף שני לענין שלא תהא תרומה אלא א' מנ' אינו יכול לחזור בו ותפוס לשון ראשון ואפילו תוך כדי דיבור הכ' ל"ג חייב וטעות סופרים הוא, וטעמא דמודים דאינו יכול לישאל מלעשותו תרומה כדלקמיה הילכך לא מצית למימר דבריו קיימין: