פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ו:ב

ה"ג ותני עלה נוטל מן השנייה שתי תאנים ושני עישורין ועישורו של עישור ובתוספתא הכי גרסינן לה היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ונטלה תרומתן ואמר מעשרות זו בזו הראשונה מעושרת של זו בזו ושל זו בזו אין ראשונה מעושרת נוטל שתי תאנים ושני עישורין ועישורו של עישור ע"כ ופירש רבנו שמשון ז"ל אין הראשונה מעושרת כלומר אינה כולה מעושרת ומתוקנת שהרי הוצרך לשייר בה כדי מעשרות כלכלה שנייה כר' יוסי דאמר בפרק כיצד מערימין במסכת תמורה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין כלומר כיון שאין הפה יכולה לדבר שני דברים כאחד דבריו קיימין דאף בגמר דבריו אדם נתפש דכיון דאמר מעשרות של זו בזו ושל זו בזו נמצא שלא תקן אלא פ"א תאנים בכל אחת ואחת מן הכלכלות די"ט תאנים צריך להפריש מכל אחת לצורך מעשר ראשון ושני על חברתה ועל אותן י"ט קאמר נוטל ב' תאנים דמספקא ליה להאי תנא אי כר' מאיר ותפוס לשון ראשון וכדלקמן אי כר' יוסי ותפוס שניהן ונמצא דאותן י"ט שנטל מן הראשונה בשביל השנייה משום דתפוס שניהן צריך לחזור ולתקנן מן השנייה משום דדילמא תפוס לשון ראשון ונמצא הראשונה כולה מתוקנת ואיכא תרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני עדיין בשנייה ואכיל אותה בטבל והיינו דתני נוטל מן השנייה שני תאנים כלומר לצורך מעשר של י"ע שהפריש מן הראשונה על השנייה ושני עישורין צריך ליטול מן השנייה לתקן אותן י"ט דהיינו מעשר ראשון ומעשר שני ואותן ב' תאנים הן לתרומת מעשר של י"ע ומשום דלא סגי בשני תאנים דעל הי"ח מפריש שני תאנים מן השנייה לתרומת מעשר ראשון ונמצא א' מן הי"ט שלא נתקנה ואותה יתרה עתידה להיות תרומת מעשר משום הכי אמר ועישור על עישור דמלבד אלו שני תאנים יטול עדיין מן השנייה מעשר ראשון הצריך לאותה תאנה שהיתה תרומת מעשר ולהכי נקט כי האי לישנא ועישור על עישור דתרומת מעשר קרויה מעשר מן המעשר:

שמואל אמר לא מצאי תניתה. איני מוצא ידי ורגלי בברייתא הזו:

אין יסב חדא לעשר צריך מיסב וכו'. פי' הרב ז"ל כן למה יפריש מן השנייה על י"ט לבדן שאם יקח מן השנייה חדא לעשר לתקן י"ח תאנים שהפריש מן הראשונה על השנייה מספק והלא יש בראשונה מאה תאנים וצריך למיסב מן השנייה בבת אחת מעשר ראשון על הק' מספק דשמא תפוס לשון ראשון ולמה ליה לתנא לשנות בענין זה:

ואין יסב חדא למאה. כלומר שאותן שתי כלכלות יש אלף בזו ואלף בזו ועולה מ"ר של זו בזו ק' ובא ליטול מן השנייה מטעם ספק חדא לכל עשר ועשר שבק' של מ"ר שהפריש מן הראשונה על השנייה מספק צריך למיסב מן השנייה מ"ר של אלף בבת אחת:

ואין יסב חדא לאלף. כגון שיש עשרת אלפים בכל אחד ואחד ועולה מ"ר אלף א"כ צריך למיסב מן השנייה מ"ר של עשרת אלפים בבת אחת ע"כ תורף דבריו ז"ל. וראה הרב ז"ל שזה הפירוש דחוק מאד פי' בו לשון אחר ועוד במס' מ"ש פי' עוד לשון שלישי ונלאיתי לכתבן. ואני לא מצאתי שום ותני עלה בתלמוד כזה אלא על הלשון השנוי במשנה ולא על הלשון החולק על משנתנו וכיון דמתני' ר"מ היא כדאיתא לקמן היכי קאמר ותני עלה דהיינו למאן דפליג על ר"מ שלא הוזכר עדיין ועוד שמוליד הרב מדעתו תנא שלישי שלא הוזכר כאן ולא בתמורה ולא במרובה אלא ר"מ ובר פלוגתיה ר' יוסי ור' יוסי סבר תפוס שניהן כדלקמן ולא מספקא ליה כלל ועוד דדוחק גדול הוא לפ' עישורו של עישור על תרומת מעשר ועוד הפי' שפי' על דברי שמואל הוא מעייל פילא בקופא דמחטא ועוד כל דבריו קאי אההוא תנא שלישי שלא הוזכר בשום מקום בספר ועוד היכי בעל הגמ' לא כתב ראש הברייתא וסמך על לשון המשנה דלדידיה לא קאי על המשנה ועוד דבהדיא מוכח בפ"ק דמכילתין דהאי ותני עלה לפרושה למתני' היא דמינה פריך רב ששת לעולא כדאיתא התם. לכן אני אומר דברים כפשטן דהאי דתני עלה לפרושי למתני' היא ואליבא דר"מ תני לה ובמציעתא שפיר גרס אין הראשונה מעושרת ושייכא כדתנן במתני' דודאי ברייתא לא פליגי אמתני' כדאמרינן בכולי תלמודא וכי תני נוטל ב' תאנים לאו אמציעתא בלחוד קאי אלא אכולה קאי ודייקי לישנא דברייתא דקתני נוטל שתי תאנים ולא תני ונוטל משמע דבבא אחריתי היא דאינה עטופה. והכי פירושה האי גברא בעי לתקוני כלכלה א' שיש בה מאה תאנים בכלכלת ב' וקא נסיב מן כלכלת ב' י' תאנים למעשר ראשון ועוד ט' למעשר שני או עני וחושב בלבו דכבר מתוקנים הק' של כלכלת א' וטועה בין מלגו למלבר ואשמעינן תנא דקא בעי תו למיסב ב' תאנים יותר כדי לתקן הק' דקמייתא ומשום הכי תני אין הראשונה מעושרת דפירות הא' אינן מעושרין בחושבנא דידה גופה עד שנוטל עוד ב' תאנים וכו' וכמו שאפ' ותני לה במציעתא ה"ה דברישא נמי אלא משום דברישא לא משמע דבעי לתקוני לכלכלת ב' בכלכלת א' ובמציעתא הוא דבעי לתקוני ועם הארץ וחוטא הוי וקא יהיב טעמא למילתיה דלא אפשר דכיון דאמר מעשרות כלכלת א' בכלכלת ב' ע"כ בעי לאשלומינהו כיון דתפוס לשון ראשון ואפילו הי"ט העודפין בעינן לתקוני וצריך להן ב' תאנים וכו' וא"כ נתקנה ואיפטירא לה לגמרי כלכלת א' וכי הדר ואמר ושל זו בזו תו לא מצי לתקונה לכלכלת ב' בפירות כלכלת א' דמן הפיטור על החיוב הוא דהוי ומן הפיטור על החיוב לא מעשרין ודבריו בטלים אין השנייה מעושרת כלל והא דתני דאכתי בעי ב' וכו' לתיקון מעשר ראשון דהא אם היה מפריש מן המאה של כלכלת א' מינה ובה היה מפריש ממנה עשרה למעשר ראשון ט' למעשר שני ונשארו מתוקנין פ"א וכאן איכא מאה כדתניא הילכך בעי למיסב עוד על מה שחשב ב' תאנים דהא אלו לא היו אלא י"ח צריך להפריש עליהם כדי שיהו מתוקנים למעשר ראשון לחוד עוד ב' תאנים דהא מכל עשרה בעי למשקל א' ונשאר ט' א"כ לי"ח בעי שנים ולפרי י"ט צריך להפריש מלבד הב' תאנים ג' עישורין אחרים חלוקין זו מזו כיצד עישור קמא על התאנה הי"ט הנותרת וכי יהיב עישור קמא עליה לא נתקנו ממנה אלא ט' חלקים והחלק הי' שבה הוי טבל עדיין הילכך בעי עישור אחר לאפרושי על ההוא עישור הנותר וכי יהיב האי עישור נמי לא נתקנו ממנו אלא ט' חלקים ונשאר בו עדיין עישור של עישור טבל ובעי לתקוני נמי והרי כאן ג' עישורין חלוקין חד עישור על ט' חלקי הפרי וחד כנגד עישור הנותר וחד כנגד עישור של עישור ולא תני הכא אלא תיקון דמעשר ראשון ותיקון דמעשר שני לא תני משום דבעי לאשמועינן דאפילו למעשר ראשון שהוא שיעור הגדול יש בו דקדוקי עישורין שהאדם טועה בהן ומינה תילף למעשר שני ולקמן מפ' תיקוניה בסוף שמעתין. ותיקון דתרומת מעשר נמי לא תני הכא דבישראל קיימינן ואין לו להפרישה דבודאי טבל מוקמינן לה וכדלקמן וכיון דצריך לדקדק כל הדקדוקים האלו ולא נשאר כלל חיוב בה ופטורה לגמרי הויא ואינה מעושרת עד הגבול הזה א"כ אין בדבריו ממש כשרוצה לתת בה מעשרות כלכלת ב' ולעקור טעותו תני לה הכא וכדפרישית:

לא מצאי תניתה. כיון שהברייתא הזו פתחה לנו הפתח של תיקון פירות הנותרים דהן הי"ט כדפרישנא דבעינן לתקונן ב' תאנים וג' עישורין חלוקים נקטינן מינה מי שרוצה לשלוח לחברו דורון עשרה רמונים או עשרה תפוחים ואין דרך ב"א לשלוח לחבריהם דברים חסרים כדאמרינן בפרק מאכילין אמר שמואל שהוא מסתפק בתיקונן ואמר איני יכול לשער גבול אל המספר לתקן העשרה כדמפ' לה ואזיל:

דאין יסב חדא לעשרה. שאם ירצה לתקן שיהו עשרה מתוקנין ולקח מן הכלי שלו א' לתקונן אינו מספיק וצריך ליקח עוד א' מן הכלי משום דהוא צריך לעשר העשירי דהא מעשרה לוקחין א' דהיינו עישור מלגי יהוא לקח מלבר ופש ליה העשירי הילכך לוקח א' יותר שיהא קדוש בו עישור הפרי העשירי הנותר ואותו עישור של עשירי הוי א' מק' בערך העשרה שרוצה לשלוח שהרי ק' חתיכות כאלו יש בעשרה שרוצה לשלוח:

ואין יסב חדא למאה. וכשיקח הא' ויקדש בו העישור לתיקון העשירי עדיין אינו מספיק לתיקון דהא אית ביה בעשירי חתיכה העשירית טבל עדיין וצריך לתקן כנגדה עישור חתיכה א' לאלף כנגד העשרה פירות הראשונים שרוצה לשלוח וגם כשיקדש עישור העישור כיון דהוא מלבר נשארו מתוקנין ט' חלקים של חתיכה העשירית אבל עישור האחרון עדיין הוא טבול ותיקון שלו חלק מעשרת אלפים וכן לעולם עד משהו לבלתי תכלית. האי הוא פירושא דשמעתא בלא קושיא ובלא ספק תהלה לאל אשר אין לו ספק: