פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ו:א

היו לפניו שתי כלכלות של טבל. מפ' בתוספתא היו לפניו שתי כלכלות של טבל בזו מאה ובזו מאה ונטלה תרומתן ואמר מעשרות של זו בזו הראשונה מעושרת ומשו"ה לא קא מפ' במתני' תקנתא דתרומה גדולה דבנטלה תרומתן איירי:

מעשרות של זו בזו. שסיים דבריו ואמר מעשרות שאני חייב להפריש מכלכלת א' נהוו קדושין בכלכלת ב' ותהא כלכלת א' פטורה מן המעשרות וכל המאה של הראשונה יהו מתוקנין ומעשרותיהן חלין על כלכלת ב' ואטול ממנה עליה ועל כלכלת א':

הראשונה מעושרת. בגמ' דהכא מפ' לה בטבל ודאי וקאמר דעבר אעשה כלומר בלאו הבא מכלל עשה דרחמנא אמר דתרומה תהוי ראשית שקרויה ראשית וה"ה מעשר ראשון דלהוי מוקדם קמי שני דהא אית ביה תרומה דמקריא ראשית כדאיתא בפרק התורם קישות ואיהו קרא שם לראשון ולשני בבת א':

של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת. שאם אמר הריני מפריש מכלכלת ב' על כלכלת א' ומיד כשאמר לתקן הראשונה בכלכלת ב' לאלתר איפטרה לה ראשונה לגמרי דקדשי מעשרותיה בשנייה וכי הדר ואמר ושל זו בזו דהיינו מעשרות של ב' בשל א' אין בדבריו כלום וכבר איפטרה לה ראשונה ואין תורמין ולא מעשרין מן הפיטור על החיוב הילכך נוטל מכלכלת ב' שני מעשרות דשתיהן ומתני' ר"מ היא דאפילו חזרה תוך כדי דיבור לא מהני לענון קדשים כדאיתא בגמ':

מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה. אלו שני מעשרות שאני עתיד להפריש מאלו שתי כלכלות תהיינה מעשרותיהן של כל א' וא' מעשר כלכלה בחברתה תרוויהו מיתקני בבת א' ובחד דיבורא והוו להו מן החיוב על החיוב שהרי קבע שני שמות כאחת ובהא אפילו ר"מ מודי:

קרא שם. ונקבעו מעשרותיהן בתוך הכלכלות ולא מצי תו לאפרושי ממקום אחר עלייהו דכבר חלו מעשרותיהן בהן ומהן עצמן ומשמע בתוספתא ומייתי לה בגמ' כיצד הוא עושה שאם רצה נוטל מהא' על שתיהן וטעמא דשניהן טבולים ופסק הרמב"ם ז"ל פ"ז דהי' מעשר כן. והיה נראה לומר דההיא ברייתא דלא כר"מ דכר"מ טעמא דמודי הוא משום דקרא שם כאחת ונתפסו מיד בלשונו ואינו נוטל אלא מא' על האחרת ואינו כן דכולה מוכחא דלפרושי למתני' קא אתיא ונראה דכיון דעבר על עשה ול"ת מסתיין שיהו מעשיו בעברה שוין לדרך הישר וכי מוציא מא' לשניהן מתקן מעשיו הוי והוי כמו נשאל על נדרו ויפה פסק הרמב"ם ז"ל ולהכי תני כיצד הוא עושה כלומר שלא יוסיף על חטאתו. ועוד אבאר דמא' על האחרת יש קלקול לתרומת מעשר שתורם פרוס לשנייה: