פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ד:ב

ר' יוסי ור"ש אוסרין. פי' בתוס' אע"ג דר' יוסי ור"ש אית להו במנחות בפ' ר' ישמעאל דכותיים גרי אריות הן אפשר דכשגזרו על יינן של גוים לא גזרו על של כותיים משום דפרשי מע"ז טפי מגוים וגם מחזיקים בתורה שבכתב כדאיתא בפ"ק דחולין ואע"ג דגזרו על פתן מימות עזרא אפ"ה יינן מותר הוי מידי דהוה למ"ד גרי אמת הן דפיתן היה אסור ויינן מותר עד שגזר ר"מ על יינן:

שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע. והוברר שלא היה עתיד לבא לידי הפרשה ושתה טבלים למפרע וכן פי' רש"י ז"ל בפ' הכל שוחטין:

טעמא דר' יוסי שמא יסיח. כלומר כיון דחזינן ליה לר' יוסי דאית ליה ברירה כדתנן לעיל בס"פ המקבל ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק ור' יוסי תני לה כדפרישנא לעיל אליבא דגמ' דילן ואפילו לתלמודא דהכא דלא ס"ל הכי מ"מ הא בפ' מי שאחזו נמי תנן מה היא באותן הימים ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש ברירה ועוד דגבי סלע לא שייכא בקיעה וקאסר וטעמא דבקיעת הנוד אין נראה שיהא עיקר הטעם דהא לא שכיח כדפרישית אלא עיקר טעמו שמא יסיח דעתו ולא יפריש ושמא יגנב או יניחנו כך לעולם ור' שמעון נמי עיקר טעמיה משום דאי שרית ליה לשתות בלא הפרשה דילמא שתי כוליה ואפילו אחר שהפריש מעשר ראשון יבוא לשתות ויאמר לסופן אותיר תרומת מעשר כיון ששתה תחלה בלא הפרשה וס"ל לתלמודא דאע"ג דאקשו ליה לר"מ מטעם בקיעת הנוד אין זה עיקר הטעם ואפילו לר"ש. וכך פירש רבנו שמשון ז"ל והתוס' בפ' הוציאו לו:

מעשר שני שבחפץ זה. שבכלי זה:

חילל. ת"ק דהכא היינו ר"מ דמתני' דאית ליה ברירה א"נ ר"ש הוא דאמר בתוספתא קרא שם ואייתי לה לעיל:

ר' יוסי אומר לא חילל. כדפרישית שמא יסיח דעתו ולא יפרישנו ובפ' בכל מערבין בעי למימר דר' יוסי סבר אין ברירה והיינו טעמא דהך ברייתא ומפיך למתני' דלעיל דע"ה שאמר לחברו וכו' והכא לא בעי לאפוכינהו:

על הסלע הישנה או חדשה. דאפילו לא סלקא בידיה הא מסויימת ועומדת היא ובפ' בכל מערבין מפ' דליכא אלא או חדא חדשה או חדא ישנה וקמ"ל דלא גזרינן אטו היכא דאיכא תרתי או תלת:

על הסלע שאטול מיד בני. ובא ומצא ביד בנו ואפ"ה אינו מחולל שאני אומר שמא לא היתה בידו אותה שעה והכי איתא בתוספתא דמעשר שני פ"ד: