פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:ד:א

הלוקח יין מבין הכותיים. אע"ג דר"מ גזר על יינם כדאיתא בפ"ק דחולין ומתני' ר"מ היא כדאיתא בגמ' הכא מיירי קודם שגזר על יינם א"נ במטהר יין בין הכותיים:

אומר שני לוגין וכו'. בע"ש בין השמשות איירי כדקתני בתוספתא הלוקח יין בע"ש ושכח מלהפריש אומר שני לוגין וכו' ופירש התוספות פרק הישן ולא ששכח עד שקדש היום דאם כן אפילו לקרות שם אסור כדמוכח בכמה דוכתי ואין תקנה לטבל בשבת אלא באיסור שאם שכח ועבר ותקנו מתוקן ומשום הכי חשיב ליה מוקצה בפרק כירה ולא איירי נמי מבעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי להפריש דאם כן לימא מעשר שני בצפונו או בדרומו כדתנן לעיל בפרק הלוקח מן הנחתום אלא ודאי איירי כגון ששכח עד בין השמשות ואז אסור להפריש כדתנן בפרק במה מדליקין ספק חשכה ספק אינה חשכה איי מעשרין את הודאי ופירות של כותיים ודאי נינהו כדתנן שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה דכותי אפילו תרומה גדולה אינו מפריש ואע"ג דאמרינן בפרק שלשה שאכלו הני כותאי עשירי מעשרי דמאי דכתיב באורייתא מיזהיר זהירי ה"מ מה שהן בעצמן אוכלין אבל כשמוכרין לאחרים לא חיישי דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול כדאיתא בפ"ק דחולין ועוד סמכי כותיים אהא דדרשינן בפרק השוכר את הפועלים ואכלת ולא מוכר ולכך פירות של כותיים חשיבי ודאי במתני' הילכך אסור לקבוע לו מקום דקביעת מקום חשיב כהפרשה ואסור בין השמשות אבל לקרות שם שיאמר שאני עתיד להפריש שרי לר' מאיר דכולי האי לא גזור בין השמשות ואפילו בודאי:

ה"ג שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה. וכן בבא דהיו לו תאנים של טבל ול"ג שאני עתיד להפריש למחר כדקתני לעיל גבי מזמין ולקמן בבבא דהיו דמאי לפי שבערב שבת בין השמשות איירי במו שפירשנו ובשבת לא מצי להפריש ואפילו קרא לו שם בשבת אסור להפרישו בשבת ודוקא גבי דמאי היכא דקרא שם הקילו. ועוד יש חילוק אחר דהכא ובבא דמציעתא אינו קורא שם לתרומת מעשר כמו בבבא של דמאי דתנן זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו משום דגבי דמאי מעשרן והן שלו וקורא שם כדי לתקן המעשר ולאוכלו אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתנו ללוי והלוי מפריש תרומת מעשר דאילו איהו הוי תורם שאינו שלו כדאיתא לעיל פרק הלוקח מן הנחתום ואפילו את"ל דלוקח מן הכותי כלוקח מן הגוי דאמרינן בשלהי פ"ק דבכורות מעשרן והן שלו משום דאתי מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדיה מ"מ אי אפשר לומר ושאר מעשר סמוך לו משום דהוי קביעות מקום ומיקרי הפרשה ואסור בין השמשות ומשו"ה לא קתני נמי ומעשר שני בצפונו ובדרומו ולהכי נמי לא קתני הכא ומחולל על המעות אלא ומחל ושותה כלומר מתחיל ושותה א"נ כמו שפי' הרב ר' משולם ומהיל בה"י גרסי' ופירושו מוזג מלשון סבאך מהול במים אבל לחלל אינו יכול כיון שלא קבע לו מקום ותניא בתוספתא דמעשר שני פ"ג האומר מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר שבכיס זה ולא קבע לו מקום ר"ש אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ואפילו ר"ש דאמר קרא שם י"ל דמיירי כגון שאמר בתוכו דחשיב ליה כקביעות מקום ואזדו לטעמייהו דפליגי במס' תרומות פ"ג ומייתי לה פ' בכל מערבין האומר תרומת הכרי זה בתוכו ר"ש אומר קרא שם ומפ' התם דכי אמר בתוכו פליגי כאילו אמר באמצעיתו דקבע מקום:

שאני עתיד להפריש וכו'. לא תלה אותן בסיום מקום בחבית אלא כשיבא להפריש וסבר ר"מ דכשבא להפרישן הובררו ששם חלו ולא נתערב במה ששתה בהן:

עשרה מעשר ראשון. מפ' בתוספתא עשרה הבאין אחריהן דהיינו אחר הפרשת שני לוגים כשאפרישם מן החבית וכן ט' מעשר שני והא דנקט עשרה וט' לאו דוקא דהא דכיון דנטל מן המאה שני לוגין אינן עולין עשר שלימין למ"ר ולא תשע למ"ש מן הנותר וכן כת' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו וי"מ משום דכותי הוא חיישינן שמא הפריש תרומה גדולה והשאר לא הפריש ולכך אין מתמעט שיעור המעשר וטעות הוא בידן דהא בבבא דהיו לו תאנים של טבל קתני נמי הכי ואמרינן לעיל טבל גמור הוא דתנן מדתני סיפא דההיא היו של דמאי משמע דרישא ודאי נינהו:

ומחל ושותה מיד. ובמוצאי שבת מפריש ואמרינן דמה ששתה עד עכשו היה חולין דר"מ אית ליה ברירה וגם לא חייש שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע דמילתא דלא שכיחא היא כדקתני בברייתא ומייתי לה בפרק קמא דחולין אמר להן לכשיבקע.