פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ז:א:ב

מתני' בדמאי. השתא ס"ד לפ' ודוקא בדמאי הוא דמועיל התנאי דיכול להפריש למחר בשבת אבל בודאי לא מהני תנאי אלא א"כ יפריש עכשו:

הא בודאי לא. בתמיה:

היו לו תאנים של טבל וכו'. וקתני שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה דהיינו תרומה גדולה אחד מחמשים ובערב שבת מיירי ומשמע דמהני תנאה:

דתנינן היו דמאי. הא קתני סיפא היו דמאי משמע דעד השתא בודאי עסקינן וא"ת הא תנן היו לו תאנים של טבל וטבל לא משמע אלא ודאי לאו קושיא היא דבפירקין גופיה קרי לדמאי טבל דתנן היו לפניו שתי כלכלות של טבל ומפ' לה רב ששת בפ"ק בדמאי ובפרק ג' שאכלו נמי תנן אכל טבל ומוקי לה בטבל טבול דרבנן וכ"ת אכתי תקשי דהא תני בה שתי תאנים שאני עתיד להפריש דהיינו תרומה גדולה ואילו בדמאי עמי הארץ לא נחשדו עליה כדפרישנא במתני' י"ל דמצי לדחויי דמיירי בתאנה נטועה בעציץ שאינו נקוב דשייכא בה תרומה מדרבנן כדמפ' לההיא שלשה שאכלו ומשו"ה הוצרך לדיוקי מסיפא:

מה א"ר יוחנן בדמאי ולא בודאי. דהוה משתמע דכוליה פרקין בדמאי קא מיירי:

לא אמר אלא מתני' בדמאי. דמאי ששנינו במשנה הזו לחודה בדמאי היא ומפ' ואזיל מאי איכא בין דמאי לודאי בדין השנוי כאן ומשני לענין דמהני אפילו לאינו ברשותו כגון מתני' שהוא מזומן לסעודה של ע"ה ואינה עכשו ביד חבר ואילו גבי טבל לא מהני תנאה אלא כשהטבל יהא ברשותו דהכי תנן נמי היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו: