פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ח:י

ה"ג לא יאמר אדם לחברו. ובפרק בתרא דע"ז גרם בהך ברייתא לגוי ובתוספתא גרס לשניהן:

לאוצר. ממונה של אוצרות יין למלך או לשלטון העיר, ואית דגרס לעוצר לשון שלטון כמו זה יעצור בעמי ופי' הרמב"ם ז"ל בפי"ג דהי' מאכלות אסורות מלך שהיה מחלק יינו לעם ויקבלוהו עליהם אנשי העיר בכך וכך מעות אל יאמר אדם לגוי הילך מאתים זוז וקבל עליך אחריותי במקומי וקח היין שכתבו עלי לאחריותך ותמכור היין כרצונך ותפרע למלך דכיון דקאמר על ידי או תחתי הוי שלוחו ושכירו הוא ורוצה בקיומו ואסור כדאיתא בפ' בתרא דע"ז וק' לזה הפי' דבתוספתא קתני לא יאמר ישראל לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות הילך ק"ק זוז ופול תחתי וכו' ועוד דלא יתיישב פי' אלא ביין דאיסורי הנאה הוא ועוד דבסיפא קתני וכן לא יאמר אדם לחברו הילך ק"ק זוז ופול תחתי לאומנות והתם בישראל קמיירי אלא הנכון לפ' ישראל שאמר לע"ה אהובו טול לך ק"ק זוז וקנה חטים ופרנסתו של מלך או של שלטון לחדש זה או לשבת זו על ידי או תחתי ותן לאוצר של המלך ולשון שקול הוא כלומר שקול עצמך וצמצם בהוצאה לקנות בזול דברים הצריכים ואם תותיר יהא העודף לעצמך שהמלך יש לו מס על העם לתת לו כל א' כפי יכלתו יש לחדש ויש לשבת ונותן לו יושב העיר יין וחטה ומה שצריך וע"ה אינו נאמן על המעשרות ונותן למלך במקומו של זה החבר שהיה עליו לתת לו שבת זו או חדש זה נותן לו למלך טבלים ודברים האסורים ושלוחו הוי ופורע חובו בטבל ודברים האסורין וכן דעת הראב"ד ז"ל וכן דעת הערוך ז"ל שכתב והחבר היה רגיל להאכילו ולהשקותו וזה שנופל תחתיו ומשקהו יין נסך אסור ע"כ:

אלא אומר הילך מאתים זוז ופרשני מן האוצר. והכא גרסינן ומלטני מן האוצר, כלומר סלקני וקח מעות הללו דהשתא לאו שלוחו הוא:

הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות. נראה לי לפ' (ב) דהאי אומנות כי ההוא דתנן בפרק מי שמת אחין השותפין שנפל א' מהן לאומנות ומפ' בגמ' לאומנות המלך כגון שרי מלחמה שמלמד לבני המלחמה לצחוק בחרב שהוא אומנות או שומר העיר וכיוצא בו א"נ אומנות לחפור מוצא הכסף ומוצא הזהב ויש שם סכנה ולכך אסור לומר לו שקול דמשמע מצמצם בהוצאת הפועלים שיכנס תחתיו לאותה סכנה ואסיר דדמי לדאמרינן בפסחים מאי חזית דדמא דילך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי אבל אומר לו פרשני וכטעמא דאמרן:

הדרן עלך פרק המקבל שדה מישראל בס"ד