פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ז:א

יכול לומר לו טול אתה ע"ז ואני אטול מעות. ואע"ג דדמי לטול שעורים ואני חטים שרי. וטעמא מפ' בפ"ק דקידושין דירושת גר את אביו גוי הוי מדרבנן דאין מתיחס הבן אחר הגוי וכקטן שנולד דמי ותקנתא הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו משום ממונו ולהכי לא מפליג לעיל גבי חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה בין עד שבאו לרשותו ללא באו לרשותו דהתם ירושה דאורייתא היא וכולהו חשיבי כבאו לרשותו דבכל הנכסים אית ליה בהו פלגא ולקמן מפ' דדוקא ירשו אבל לקחו ע"ז ויין נסך ומעות ופירות בשותפות לא דקנה אותן בכסף וכבאו לרשותו דמי דאין ברירה:

ואם משבאו לרשות הגר דכבר זכה בהן במשיכה.

אסור. להחליפו דקא מיתהני מאיסורי הנאה:

משל ארץ ישראל הן. שעיירות של סוריא של גויים הן ואינו חייב לעשר ויש קנין לגוי בסוריא לכ"ע להפקיע מידי מעשר כדאמרינן בפרק השולח מה שאין כן בא"י:

חייב לעשר. דעד א' נאמן באיסורין:

מעושרין הן נאמן. ואפילו הוי ע"ה במגו שהיה יכול לומר מסוריא הן ופטורין הן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

משלי הן. והוא ישראל ומיחייבי במעשר מדבריהם דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש כדאיתא בספ"ק דע"ז:

מעושרין הן נאמן. במגו שהיה יכול לומר משדות גוים של סוריא הן:

ואם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר. אע"ג דלא קאמר שלי דחזקתו משדהו הביאם ומשו"ה חייב הלוקח ממנו לעשר ואפילו אמר מעושרין הן דהא ע"ה לא מהימנינן ליה והכא לא מהימן משום מגו דהוה מגו במקום עדים וכיוצא בה שנינו בפרק ב' דכתובות כן נראה בעיני לפרש משנה זו: