פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ו:ב

כטבל וכמעושר מעורבין זה בזה. בפ' השולח מייתי לה וגריס התם ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות ומוקי לה התם בסוריא כדתניא הכא ופי' רש"י ז"ל התם טבל וחולין מעורבין אין לך כל חטה וחטה שאין חצייה טבל וחצייה חולין שחלק הגוי פטור דשם יש לו כח ביד הגוי להפקיע קדושתה ואף לאחר שחלקו התבואה הלוקח מן הגוי צריך לעשר וישראל צריך לעשר את שלו מיניה וביה ולא ממנו על טבל גמור ולא מטבל גמור עליו מפני שמפריש מן הפיטור על החיוב ומן החיוב על הפיטור אבל כי מעשר מיניה וביה מעשר שלם נמצא מעשר מן החייב שבו על החייב שבו ומן הפיטור שבו על הפיטור שבו ע"כ. ומה שכתב הרב דאין מעשר מטבל גמור עליו אדרבא מטבל גמור מרויח דאין מוציא אלא לפי חשבון אבל כי מפריש מיניה וביה מפסיד וצריך להפריש אף מן החולין כדי תרומה ותרומת מעשר שבטבל כדאיתא לקמן ובתוספתא לעיל ובפרק ראשית הגז האריך הרב הגדול מאור הגולה להוכיח דברים שפי' כאן והודה שם דהתוספתא חולקת עליו ובפרק בתרא יתבאר זה בס"ד:

של ישראל חייב. לאחר שחלקו הוי של ישראל טבל גמור ומעשר ממנו על אחר ומאחר עליו דסבירא ליה לר' שמעון בן גמליאל דיש ברירה ושל גוי פטור לגמרי:

כשחלקו שדה בקמותיה. הוא דאמרינן יש ברירה:

אבל אם חלקו גדיש. דהיינו העומרים מקובצין במקום א' במקום דישה כולהו מודו דאין ברירה:

מה בין גדיש ומה בין עומרין. ואמאי נקט ר' יונה עומרים ולא נקט גדיש כדנקט ר' ייסא:

ומשני בקוצר כל שהוא ומניח לפניו. שלא הזיזום ממקום קצירתן אלא קוצר ומניח כל מה שהוא קוצר לפניו וקודם שהוליכום למקום דישה שם באו לחלוק דלר' ייסא אכתי יש ברירה וחשבינן להו כאילו הן מחוברין וכאילו השדה בקמותיה ולר' יונה אין ברירה דאין ברירה אלא במחובר דלא שייך למימר החליפו ונתערב חלקם:

קנו על מנת לחלוק. מעיקרא יהיב דעתיה שלא יהא חלקו מעורב ואמרינן יש ברירה וזה חלקו המגיע לו משעה ראשונה:

האחין השותפין. הדינין ששנינו גבי האחין השותפין דהיינו מתני' דפרק קמא דשקלים דתנן השותפין כשחייבין כקולבון פטורין ממעשר בהמה ומוקי לה התם כשחלקו והדר נשתתפו ואמר עלה ר' יוחנן דאפילו חלקו גדיים כנגד גדיים לקוחות חשיבי ופטירי ממעשר בהמה והא התם דקנו על מנת לחלוק הם ואפ"ה תנן דאין ברירה כר' דפליג עליה דרשב"ג ולקוחית הן ולאו יורשין הילכך פטורין ממעשר בהמה: