פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ו:א
Sirilio on Yerushalmi Demai 6:6:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Demai 6:6:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →שנים שקבלו שדה באריסות. למחצה לשליש ולרביע:
או שנשתתפו. שקנו הקרקע בשותפות. ונראה לי לפרשה דבשניהם חברים עסקינן ומשום דאמרינן אין מוכרין טבל אלא לחבר ולצורך אשמעינן דמחליף ממינא למינא נמי אסור ואפילו התנו בתחלה דמעקרא תקנתא דרבנן וי"מ דבא' חבר וא' ע"ה עסקינן וארישא סמיך א' מעשר וא' אינו מעשר:
טול אתה חטים שבמקום פלוני וכו'. ולא אמרינן מחליף הוא ומוכר טבל הוא ומדלא תלי טעמא בהתנו מעיקרא משמע דממינא למינא אפילו התנו מעיקרא אסור ובמינא גופיה אפילו לא התנו מתחלה אלא בשעת לקיטת הפירות שרי וא"כ קשיא רישא לסיפא דנימא ה"נ אין ברירה ומוכר טבל הוא וי"ל דלעיל בצרו הכל לגת אחת ונתערב הכל למקום אחד אבל הכא לא נתערב חלקו והראב"ד ז"ל תירץ דברישא חטא שלא היה לו להתערב בגת א' שהרי לא היה לו שותפות עמו בכרם דהא כרמיהם קתני ולא קתני כרמם משמע דלזה יש לו כרם ולזה יש לו כרם ומה לזה שיתערבו פירותיו עמו אבל בסיפא לא חטא כלל דבשדה א' הן שותפין בירושה או באריסות ואם התנו מתחלה מיירי אתי שפיר:
אבל לא יאמר לו וכו'. דמחליף טבל בטבל הוא:
טול אתה חטים שבמקום פלוני. שיודע בהם שהוכשרו כן פי' רש"י ז"ל ואינו כן כדלקמן אלא חטים שבמקום פלוני שאינו יודע אם הוכשרו אם לאו ואני חטים שבמקום פלוני שיודע שלא הוכשרו דחד מינא הוא אמרינן יש ברירה ואלו חלקו של זה ואלו חלקו של זה ולא החליף לו חבר לע"ה חלקו שבטמא בשביל חלקו שבטהור אבל בשני מינין אין לומר ברירה דכשמת אביהן נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינין ונמצא חבר זה מחליפה לו ועובר בלפני עור לא תתן מכשול ובפ' חומר בקודש אמרינן ותני עלה שורף הלח דאביו ע"ה טימאו ומניח את היבש והני בבי לדעת הראב"ד ז"ל דמיין להדדי וצריכי דאי תנא רישא הוה אמינא התם שאני שלא יחליף עמו שלא יאכיל לו טבל אבל סיפא דלענין הכשר הוא אמינא סוף סוף מאי מהני ליה לתת לו שאינו מוכשר דהא ע"ה כזב חשבינן ליה ולסוף מטמא להו לפירות ולישתרי לחבר ליטול שאינו מוכשר קמ"ל ואי תני סיפא הוה אמינא הכא גבי טומאה משום דלא זהיר בה ע"ה שרינן חטים וחטים אבל לענין טבל דמאכילו הוה אמינא נגזור חטין וחטין אטו חטין ושעורים קמ"ל ועוד צריכותא אחריתי דאי תנא רישא הוא אמינא דכיון דשניהם עבדו הקרקע לא מצי א"ל טול אתה חטים ואני שעורים ולא גמר ומקני ליה אבל סיפא דירשו החטים והשעורים נימא דגמר ומקני ליה ואי תנא סיפא הוה אמינא הכא הוא דיכול לומר לו טול חטים וכו' משום דגמר ומקני אבל רישא דלא גמר ומקני אפילו חטים וחטים נמי לא קמ"ל: