פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ה:א

את זיתיו. תלושין ונתונין במעטן דהוו להו טבל ומיירי שהלוקח ליקח אותן בענין דשרי למכור הטבל דתנן לעיל אסור למכור הטבל אלא וכו' ונראה דהם מועטין כדי חייו שרי דומיא דשבלין דברייתא ומפרש בגמ' דכי פליגי ב"ש וב"ה היינו קודם שיזועו במעטן שלא הוכשרו לכלהו תנאי ואפ"ה אסרי ב"ש שלא ימכור אותם אלא לחבר העושה בטהרה ותרומתו וחלתו טהורין שקבל עליו דברי חברות המפורשין בפ' ואלו דברים מתעשרין:

אף למעשר. ואפילו שאינו עושה בטהרה אלא שאינו חשוד על המעשרות מותר למכרן לו כיון דלא הוכשרו אבל אי חשיד על המעשרות אסור דהא קי"ל דאין מוכר אפילו דמאי לע"ה כדאמרן לעיל פ' מאכילין וכ"ש ודאי והכא הא נגמרה מלאכתן למעשרות. ובגמ' מפ' טעמייהו דב"ה דהא סתמא המעשר עצמו יעכבם שם עד שיזיעו לב"ש אי עד שיתחברו ג' זה עם זה לב"ה כדתנן פ"ט דטהרות ואז הוכשרו והו"ל גורם טומאה לטהרות וטעמא דפליגי ב"ש עלייהו היינו משום דאמרינן בפ' ר' ישמעאל במס' ע"ז דביד ישראל אסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי:

וצנועי ב"ה. הכשרים המחמירים על עצמם:

שנים שבצרו כרמיהם. ונתנו כל הענבים של שני כרמים לתוך גת א':

א' שאינו מעשר. שאינו ודאי מעשר שאינו נאמן על המעשרות:

מעשר את שלו. השתא משמע את היין שנוטל לעצמו:

וחלקו בכל מקום שהוא. כלומר צריך לו לחבר לחוש לחלקו המבורר לו מן השמים בכל מקום שהוא דשמא כולו ביד חברו עם הארץ או מעורב חציו תוך חלק שנוטלו וחציו תוך חלק חברו עם הארץ ומעשרו ובגמרא מפרש היכי מעשר ליה אי דמאי אי ודאי: