פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:ח

המקדש בתרומות ומעשרות. משנה היא בם"פ האיש מקדש:

ובמתנות. הזרוע והלחיים והקיבה:

ואפילו הוא ישראל. דאין לו בכל אלו אלא טובת הנייה שבידו לתתן לכל מי שירצה וגם היא לא זכתה בהן אלא טובת הנייה שהרי היא ג"כ צריכה ליתנם לכהן או ללוי ובההיא טובת הנייה מקודשת וקשיא לר' יוחנן דקאמר דאין לו בהן טובת הנייה:

ומשני בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן. דבירושה נפלה ליה והוו שלו דיורש כרעיה דאבוה היא וכיון דאבי אמו מצי למכרה לכהנים דדידיה הוא ה"נ מצי האי יורש ופסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ב מהי' תרומה כר' יוסי בר חנינא אלא שפסק דטובת הנייה אינה ממון והכי אמר עולא בפ' האיש מקדש אבל רבנו חננאל ז"ל כתב עלה אע"ג דסלקא שמעתא דטובת הנייה אינה ממון קי"ל דממון הויא דהכי אסיק רבא למתני' דקונם כהנים ולוים נהנין לי בפ' ואלו נדרים דטובת הנייה ממון ומילתיה דר' בא עיקר וכן הלכה ע"כ וכתבו הרא"ש ז"ל ס"פ האיש מקדש:

מי חטאת ואפר חטאת. מפ' התם בשכר הבאת האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא הוא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למשקל אגרא ומשו"ה מקודשת אבל בשכר הזייה או נתינת האפר במים אינה מקודשת דליכא טירחא ושכר לימוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם כאשר צוני וגו':