פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:ז

בהדא כהן לישראל אסור. כלומר מהך ברייתא משמע דדוקא ישראל לישראל שרי אבל כהן שיאמר כן לישראל אסור ולר' יוחנן דמוקי לה ברוצה ליתנו לשנים אמאי נקט ישראל לישראל אפילו כהן לישראל מ"ט אסור דלא משמע איסורא דשחתם אלא היכא דלא בעי למיתב ליה אלא בדמים או היכא דכהן טרח כגון דמסייע אבל להמציא לו הכשר יותר לא משמע דאיכא שחתם:

לא אגיבון. לא השיבם ר' זעירא:

ור' חזקיה פליג ואמר שתשובה זו השיבם, דכי היכי דלר' יוסי בר חנינא אסור מפני מראית העין ולאו מדינא דהא שרי ליתנם בטובת הנייה אף ר' יוחנן אית ליה כהן לישראל אסור דאפילו הכא גזר:

חילול קדשים יש כאן. כדתניא לקמיה ולא יחללו את קדשי בני ישראל והם מחלין אותן דאין נותנין להן חלקן בכבוד אלא בשביל טרחן או בדמים:

יותר מכאן אמרו תרומתן אינה תרומה. לא ס"ל לתנא דהך ברייתא כי ההיא דתניא בפ' עד כמה בקשו חכמים לקנסן ולהיות מפרישין תרומה עליהן ומפני מה לא קנסום דילמא אתי לאפרושי מן הפיטור על החיוב והכא סבר דקנסום ממש:

וכהניה במחיר יורו. דכיון דאין נותנין להן חלקם בכבוד אלא כשמסייעין או בדמים מורים להם ההוראות במחיר כיון דאין להם פרנסתם:

ציון שדה תחרש. כיון שבזיתם חלקו של הקדוש ברוך הוא כדכתיב אני חלקך ונחלתך אני אבזה מקדשכם מחמד עיניכם: