פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:ט

וא"ל על מנת. כהן שהוא בעל השדה א"ל על מנת שיהו שלי:

הן שלו. כגון ששייר לו בשדה א' מעשרה וכדלקמיה:

מהו שימכרם לכהן. מי קנה אותם כהן וכגון דיהיב ליה סלע בטובת הנאה ומי מצי למיהדר בעל השדה או לא:

לא עשה ולא כלום. דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

ולד שפחתו. אינן בעין דלעביד בהו משיכה וכן בעוברי בהמתו:

אויר חורבתו. לית ביה מששא ואינו נקנה לא בכסף ולא בשטר ולא בחזקה:

והיך אפשר וכו'. תלמודא מפרש ואע"ג דאמר ר' אבהו המוכר אויר חורבתו לא עשה וכו' יש אפשרות שתמכר וכגון באומר לו תלוש מן החורבה הזו ויפה לך קרקע כל שהו והוי כמו נעל גדר כל שהו וקני ואגבו קני אויר דכוותה דמוכר מעשרות דאמר ר' אבהו לא עשה וכו' והכא גבי מתני' אמרינן דכהן אומר לישראל כשהקרקע הוא לפניו שיאמר לו תלוש מן הקרקע וכו' וקונה מעשרות אגבו והכי הילכתא והכי איתא לעיל: