פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:ו

יעלו בעל כרחו. משנה היא בפי' בתרא דנדרים דתנן אמר קונם כהנים לוים נהנין לי יטלו על כרחו מתנות כהונתם דלאו דידיה קא שקלי אלא דידהו הוא דשקלי ואי אמרת טובת הנייה אית ליה אמאי יטלו על כרחו ממונא שקלי מיניה:

ומשני דהתם קאמר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר. דאסר עליה כל הכהנים שבעולם ומתנה לבטל ולעבור על דברי תורה הוי ומשו"ה על כרחו שקלי ליה:

תדע לך. דהיינו טעמא דמתני' דבסיפא דההיא תנן כהנים או לויים אלו נהנין לי יטלו אחרים ולא אותם שאוסר עליהם הנייה דכיון דאיכא למאן דיהיב ליה מדעתיה ובטובת הנייה כי שקיל ליה האי דאסר עליה הנייה אסור דקא שקיל ליה דידיה:

אומר הוא ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה וכו'. תוספתא היא במכילתין אלמא דשקיל ישראל בשביל הבכור סלע:

ברוצה ליתנו לשני כהנים. ובן בתו של זה הישראל הנותן סלע א' מהשנים ושרי דהא משעה ראשונה יהיב פלגא להאיך ויהיב סלע דליתיב ליה כוליה דהא יהיב ליה פלגא בחנם ודרך כבוד: