פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:ה

ה"ג תניא ישראל שקבל שדה מישראל ע"מ שיהו המעשרות של זה אסור. וה"פ א"ל ישראל בעל השדה ע"מ שיהו המעשרות של זה לוי או כהן קרובו או בן בתו אסור כדמפ' לקמיה:

ולא דא היא קדמיתא. דהא תני לעיל ישראל שקבל שדה מכהן בין שאמר הכהן בעל השדה המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר דכיון דלא טרח ליכא משום שחתם ברית הלוי וכ"ש הכא דהוי בעל השדה ישראל:

ומשני ר' אחא אם תרצה ביניהון. כלומר אם תרצה סלע או איזה טובת הנאה אסור כיון דלא שקלה איהו ויהיב סלע בשביל קרובו מיחזי דקא יהיב אגרא לשיתננו לכהן או ללוי המעשרות וחשיב כאילו הכהן או הלוי קרובו גופיה יהיב ליה ואיכא משום שחתם ברית הלוי אבל היכא דקאמר אני אטלם לעצמי דאיהו מקבלו שרי דמישראל לישראל הוא דשקיל אגרא וס"ל לר' אחא דאדם יכול לקבל ממעשרותיו טובת הנייה דהיינו דבר מועט כדלקמיה וכדפרישנא:

מותר כשקבלה כדרך המקבלין. דס"ל לר' יוסי בר זבידא דאין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה ואפילו ישראל מישראל ומוקי הא דתניא ע"מ שיהו של זה אסור שלא קבלה כדרך המקבלין אלא דמוזיל גבי הנהו מעשרות שנותן לקרובו בההוא סלע ואיכא משום שחתם והא דתני סיפא שאטלם אני מותר היינו כי לא מוזיל גביה כלל אלא בטרחו לוקחן לעצמו וברייתא דלעיל דתניא ישראל שקבל מכהן בין שלי או שלך או שלי ושלך מותר כלהו כדרך המקבלין עסקינן כיצד המעשרות שלי ואתן לך כנגדן חולין או שלך ואטול חולין כנגדן ולעולם דלא יהיב בהו מידי:

אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. כגון ההיא דאמרינן פ' אין בין המודר התורם משלו על של חברו טובת הנייה של תורם ומפ' שם הר"ן ז"ל זכאי בנתינת התרומה זה התורם ותהא טובת הנייה שלו דהיינו שיתן לו ישראל דבר מועט שיתן אותה תרומה לבן בתו כהן דאילו כהן אסור למיתב ליה מידי לישראל כדי שיתן לו תרומתו דכהן המסייע בבית הגרנות קרינן ביה שחתם ברית הלוי ע"כ והכי איתא בריש פ' עד כמה:

אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ואסור לקבל עליהם שום ממון:

לו יהיו. ומשמע להנייתו יהיו שיכול לקבל כהן הנייה:

יתנם לכל מי שירצה. ולמעוטי פרט שכחה ופאה דאמרינן פ' הזרוע דאין בידו ליתנן לכל מי שירצה אלא כל הקודם זכה דכתיב בהו תעזוב: