פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:א:ט

ה"ג מתניתא מסייעא לר' לא החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו ר"מ אומר מעשר ונותן לו. וה"ג נמי בתוספתא דהבאתיה למעלה ופלוגתא דר' מאיר ורבנן בחוכר מישראל קיימא והכי פירושו מתניתא מסייעא לר' לא דטעמא משום תפשה ולא משום קנם דאשכחן דר' מאיר פליג עלייהו דרבנן גבי חוכר מישראל וסבר דמעשר ונותן לו:

הא אי רבנין אמרין קנסו חכמים בחוכר מן הגוי ולא קנסו בחוכר וכו' ויש קנס בישראל. בתמיה כלומר אי טעמא דרבנן משום דקנסו שיקננה מן הגוי ולא קנסו גבי ישראל דהא ביד ישראל קיימא והיכי קאמר ר' מאיר מעשר וכי שייך לקנוס גבי ישראל שיקננה מן הישראל כדי שתעמוד ביד ישראל והא ביד ישראל קיימא אלא ודאי בהכי פליגי רבנין אמרין לא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל דליכא הפקעת מעשרות דישראל סופו להפריש ור' מאיר סבר אין תפשה מדת הדין אפילו בחוכר מישראל דכיון דטעמא דגוי הוא דכיון דקבלה עליה באחרייתיה כדידיה דמיא ומחליף הוא הכי נמי ביד ישראל:

ר' שמעון אומר תורם ונותן לו. טעמא כדמפרש ואזיל:

הא אי רבנין אמרין וכו'. כלומר אי סלקא דעתך דטעמא דרבנן היינו משום דינא דהא קבלה עליה באחריות ואיכא הפקעת מעשרות א"כ היכי פליג ר' שמעון על רבנן ואמר דסגי בתורם וכי סובר דליכא הפקעה גבי גוי וקבלת אחריות לאו כדידיה דמיא: אית בר נש דיימר הדא מילתא. בתמיה:

אלא כיני וכו'. אלא ודאי בהכי פליגי ר"ש ורבנן רבנן סברי קנסו כדי שיקננה דס"ל דלא חיישינן שיניחנה ותבור כיון דיהיב דעתיה עלה ור"ש חייש לטעמא דתבור כמו ברישא דמתני' דחשו גבי מקבל:

לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר. סיפא דר"ש היא כדתניא לעיל בתוספתא: