פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ו:א:ז

בסהרי שבלים. שלא קבל אלא לתת העומרים במקום שעושין עיגול וקרוי סהר ובאותו מקום מאספין אותם תרגום ירח סיהרא ובשביעית תנן עושה סהר בית סאתים ובפרק עושין פסין עושה דיר או סהר:

מניח כמות שהן. דכיון שהוא לא זרען ולא נגמרה המלאכה ביד המקבל משו"ה פטור:

מאותו שדה שלא מאותו המין. כגון שזרע מקצת השדה מין אחר כגון שקבל עליו לזורעה חטים וזרע במקצתה גם כן שעורים מעשר ונותן לו כדפרישנא במתני' דדמי למוכר טבל:

בין ממין אחר תורם ונותן לו. דכיון דהקרקע זורע אע"ג דחוכר הוי משום טעמא דלא תבור א"י הקלו ואע"ג דזרע מין אחר כיון דהקרקע קרוי על שם הבעלים ומדידיה הוא דיהיב ליה סגי בתורם דלהוי כמו דמאי אבל משדה אחר דמי למחליף ומוכר טבל:

מתני' כרשב"ג. כדאוקימנא רישא כרשב"ג וסיפא נמי רשב"ג ומקל רשב"ג במקבל בחכירות מן הגוי ומחמיר בחוכר מישראל דבעינן מאותו שדה ומאותו המין:

מה דתני ר' חייא כחכמים. ובתוספתא קתני לה בלשון חכמים ומחמרי בגוי דבעו תורם ומקלי בחוכר מישראל דבאותה שדה אפילו ממין אחר סגי בתורם:

ופליגין. בתמיה וכי חולק ר' יהודה דמתני' על רבנן:

ומשני מתני' במקום שלא נהגו לעשות שעורים כפלים בחטים. ומשו"ה בעי מאותו המין דוקא והא לא קביל עליה בעל השדה והוה ליה מחליף כדפרישנא:

ומאי דתני ר' חייא במקום שנהגו לעשות שעורים כפלים בחטים. דנהוג לזרוע שעורים יותר מן החטים אע"ג דקבלה לזרוע בה חטים מסתמא קבל עליה לזרוע בה שעורים יותר מן החטים אע"ג דקבלה לזרוע בה חטים מסתמא קבל עליה לזרוע בה שעורים ואע"ג דלא פירש ליה כמפורש דמי הילכך כי יהיב נמי שעורים מאותה שדה לא הוי מחליף וסגי בתורם ולעולם ר' יהודה כרבנן ס"ל ומתני' בחוכר שדה מישראל רבנן היא. והרמב"ם ז"ל פ"ו דהי' מעשר פסק כרשב"ג וכסתם משנתנו ואינו מחוור דהא לעיל סתמא דתלמידא מרבנן הוא דפריך ואמרינן איתא חמי עד שלא זרע תורם ומשזרע מעשר וטפי הוה ליה לאקשוייה מסתם מתני' עד שלא זרע חולק וכו' ואי משום דא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ליתא דכסתם יחידאה לא קאמר כדאיתא במרובה. ואע"ג דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג במשנתנו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה הא מסקינן בפ' המפקיד דאימוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן ור' יוחנן גופיה להכי אתא לדחוייה מהילכתא ולהכי אמר מתני' כרשב"ג אבל חכמים אומרים וכו' והוא אומר בכל מקום אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה וכבר כתבתי בפתיחה מה שכתב הרי"ף ז"ל בפ' אלו נערות גבי זו דברי ר' מאיר ועוד בפ' גט פשוט כתב הרי"ף ז"ל גבי הלכה כרשב"ג במשנתנו והדין כללא לאו דוקא עד דאיכא טעמא וכן כתב הרמב"ן ז"ל בב"מ בפ' המקבל ת"ל הא דאמרינן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ליתא לההוא כללא ולאו דוקא הוא ובכל מקום אין הלכה כרשב"ג ואפילו במשנתנו אלא היכא דמוכחא מילפא לפום גמרא וכן כתב רבנו הגדול והוכיח מסוגיא דפ' המפקיד ודפ' המדיר ובפ' זה בורר פליג רבה בר רב הונא עליה דכללא והילכתא כבתראי. ואשכחינן טובא מרבנן אחרינא דפסקי בכמה דוכתי הלכה כרשב"ג בהדיא כי ההיא דאמרינן במם' ביצה רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין ואמר רב יוסף וכו' הלכה כרשב"ג ובפ' יש נוחלין בענין כותב נכסיו לאחרים סוגיא מוכחא דליתא לדרשב"ג וש"מ דבכל מקום ששנה אין הלכה פסוקה כמותו אלא עד דאיכא טעמא וכדברי רבנו הגדול ז"ל ע"כ: