פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ח:ד

מתני' דר"מ. מתני' דתנן מעשרין משל גוים על של ישראל דהוו טבל ודאי ר"מ היא:

דר"מ אמר. בתוספתא והכי תניא בתוספתא תורמין ומעשרין משל ישראל על של גוים ומשל גוים על של ישראל ומשל ישראל על של כותיים ומשל כותיים על של ישראל ומן הכל על הכל דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור"ש אומרים מעשרין משל ישראל על של ישראל ומשל גוים על של גוים ושל כותיים על של כותיים אבל לא מישראל על של כותי ועל של גוים ולא מהן על של ישראל ובגמ' דילן פר' ר' ישמעאל במנחות גרסי בהך תוספתא ר"מ ור' יהודה בחד שיטתא ור' יוסי ור"ש בחדא שיטתא וזוגי זוגי קתני לה והכא גרים תלמודא דהכי פליגי ר"מ לחדא גיסא ור' יהודה ור"ש לאדא גיסא ול"ג בה ר' יוסי ומפ' תלמודא דבהא פליגי:

ר"מ סבר אין קנין לגוי בא"י להפקיע מידי מעשר. כלומר אפילו שהקרקע הוי של גוי והפירות גדלו ברשות הגוי גזל הוא בידו ולא פקע מרשות ישראל אע"פ שגלו מן הארץ והיינו דאמרינן נמי במנחות דלית ליה מירוח הגוי פוטר ולא דריש דגנך אלא למעוטי הקדש ור' יהודה ור"ש סברי דיש לו קנין ופטורין טבלים שלו מן המעשרות:

אתם קונין מהן. לעולם ואינן יוצאין לעולם ואפילו ביובל:

והם אינן קונין מכם. לעולם דעברי הנמכר לגוי יוצא ביובל ועוד דאפילו לשעה אינו עבד להיות מותר בשפחה:

אף אחוזה. נמי בקדושתה עומדת לעולם בכיבוש יהושע בן נון:

והן אינן קונין מכם. ואף לכשיגלו ממנה:

הא אם נמכרה חלוטה היא. דלא תמכר קאמר לכתחלה הא נמכרה בטלה קדושתה:

כהדא דר"ש. דיש קנין לגוי בא"י ומפקיע מידי מעשר:

מודי הוא הכא דיש לו קנין נכסים. ומירוח הגוי פוטר דלא מיקרי דגנך דגוי קונה בכסף וכי קאמר ר"מ דאיי קנין לגוי היינו כי הדר ולקחה ישראל ואפילו בתר שליש קמא א"נ לקח הפירות קודם גמר מלאכה ואשמועינן דלא תימא דהויא לה כי סוריא וכיון דבטלה בטלה דבקדושתה קיימא וכי תנן במתני' מעשרין משל ישראל על של גוים לאו במירחם הגוי עסקינן אלא במי שמכר שדהו לגוי וחזר ולקחה ישראל ממנו ואפילו תלושין ומרחינהו ישראל או שקבלה ישראל באריסות וזרעה ור"ש סבר יש לגוי קנין והויא כי סוריא. ואיכא למידק דהכא קאמר רבי זעירא בשם ר' אלעזר דר' מאיר מודי דכי אמרחינהו גוי יש לו קנין ואילו בריש פ"ב קאמר ר' אלעזר דהלוקח מן הגוי ודאי ובאמרחינהו גוי מיירי דהא הלוקח דבלה קתני וכן משמע נמי בפ' מאכילין וי"ל דאמוראי נינהו ואליבא דר' אלעזר וכבר פירשתי שם דסתמא דתלמודא לא ס"ל כר' זעירא אלא דמכל וכל ס"ל לר' אלעזר דר"מ אית ליה אין קנין ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דהו' תרומות כר"מ כפי' דר' אבא דלקמיה ובגמ' דילן פ' ר' ישמעאל לא פירשו כן בר"מ אבל מדריב"ל דלקמן ואיתא נמי בבכורות פ"ק דדריש קרא דכי תקחו מאת בני ישראל וכדלקמן משמע דכי לקחן מן הגוי ומרחינהו ישראל דחייבין בתרומה גדולה ופטורין מתרומת מעשר מלתתו לבעליו אבל אפרושי מפריש מן התורה והיינו כר"מ ואי ס"ד יש קנין לגוי ובטלה קדושת הארץ ביד גוי אמאי מיחייבי והא גדלו בח"ל אלא ש"מ דלא בטלה. והכי איתא לקמן דריב"ל ס"ל כר"מ וכבר הארכתי למעלה בפ' מאכילין בס"ד:

א"ר בא אכילת פירות. שהפירות שאוכל הגוי ממורחין שלו הוא אוכל והלוקחן ממנו פטור מן המעשרות ואע"ג דאין לו קנין בקרקע מ"מ קנין פירות בעלמא אית ליה וקנין פירות לאו כקנין הגוף נמי:

והא תנינן הלוקח מביא בכורים. בפ' השולח תנן לה המוכר שדהו לנכרי וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא בכורים מפני וכו' דמשמע הא לקח פירותיו לחוד והקרקע נשאר ביד גוי פטור מן הבכורים דגוי יש לו קנין נכסים והתורה אמרה תביא מארצך ומודי בה ר"מ אבל כי לקחה ישראל מן הגוי הא קאמר לדידך ר"מ דחזרה לקדושתה:

ויביא בכורים מן התורה. ובשלמא כדס"ד מעיקרא לא מיתוקמא כר"מ דאפילו קרקע ברשות הגוי חייב בבכורים מן התורה אבל לר' בא קשיא דכר"מ היא והיכי תני דכי לקח הקרקע יביא מפני תיקון העולם ויביא בכורים מן התורה ולא משני לה ונראה דלא חש לתרצה דס"ל לר' בא דתיקון העולם נמי דאורייתא היא וכמ"ד בפ' הניזקין דקתני התם הניזקין שמין להם בעידית מפני תיקון העולם ודאורייתא נמי קרי לה תיקון העולם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דהילכות תרומות ובהי' בכורים דמביא בכורים מן התורה: