פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ח:א

מעשרין משל ישראל על של גוים. בגמ' מפ' דהך מתני' דר"מ היא והכי איתא בתוספתא והכא מפ' דאית ליה אין קנין לגוי בא"י ולקמן מפ' לה ר' אבא:

ומשל ישראל על של כותיים. דקסבר דפירות כותיים ודאי טבל הן ואע"ג דאמרינן פ' ג' שאכלו הני כותאי עשורי מעשרי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי ה"מ כשרוצים לאכול ממנו אבל למכור לא חיישי אלפני עור דדרשי ליה כפשטיה שלא לשום אבן לפני עור בדרך ומשום דגזל כהן ולוי לא חיישי דהוי ממון שאין לו תובעין ועוד משום דלא הוברר חלקם ועוד כדדרשינן פ' הפועלים עשר תעשר ואכלת ולא מוכר:

ומשל כותיים על של כותיים. הא דלא תני ברישא ומשל גוים על של גוים דכ"ש הוא ולא תני לה הכא אלא משום ר' אלעזר:

ור' אלעזר אוסר וכו'. טעמא דר' אלעזר בגמ' מפ' לה:

עציץ נקוב. מפ' בסוף פרקין דצריך שיהא הנקב כדי שורש קטן:

הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור מדאורייתא הילכך בין תרם מן הנטוע בארץ על פירות עציץ נקוב בין מן פירות עציץ נקוב על הנטוע בארץ הויא תרומתו תרומה וחייבין עליה מיתה וחומש:

משאינו נקוב על הנקוב. הוי מן הפיטור על החיוב תרומה היא אצל כהן ואין הכהן חייב להחזירה ומקדש בה את האשה:

ויחזור ויתרום. מן הנקוב הבעל הבית שלא נפטר בראשונה ומפ' בפ' האיש מקדש דהא דלא אמרינן ניהדריה כהן דאי לא מהדר לה שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו כיון דלא מהדר לי משום דנקוב ואינו נקוב שני כלים הן ובתרי מאני ציית בעל הבית לדברי חכמים דטעה:

מן הנקוב על שאינו נקוב. הוה ליה מן החיוב על הפיטור ותרומה היא לכהן שאין הכהן חייב להחזירה אבל לא תיאכל לכהן דהא טבל גמור הוא דנקוב מדאורייתא הוו פירותיו טבל ולא חל שם תרומה עליה שהרי בשביל דבר פטור הפרישה וטבל במיתה אף לכהן:

עד שיפריש עליה תרומה ומעשרות. בפ' האיש מקדש גרסינן ממקום אחר ופי' רש"י ז"ל דממקום אחר לאו דוקא וה"ה דמפריש עלה כהן מיניה וביה ואיכא למידק דהא עציץ שאינו נקוב נמי טבל מדרבנן ואמאי לא תני נמי גבי משאינו נקוב על הנקוב לא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות וי"ל דברישא תני יחזור ויתרום דהוי אזהרה לבעה"ב משום דגבי דידיה הוי טבל מדאורייתא דסבר דהנקוב נשאר מתוקן וגבי כהן אין כאן אלא טבל דרבנן וכן בסיפא תני לא תיאכל עד וכו' דהוי אזהרה לכהן דטבל הוי גבי דידיה דלא חל שם תרומה במה שהפריש מן הנקוב ולגבי בעה"ב פשיטא דהוי טבל דאיהו לא חשיב נקוב מתוקן דלא תרם אלא על שאינו נקוב וכי נמי אכיל בעה"ב שאינו נקוב אין כאן אלא איסור דרבנן וכללא דמתני' דלא תני תנא תקנתא אלא היכא דרמי איסור טבל החמור וכל זה למדתי מתוך דברי רש"י ז"ל דפ' האיש מקדש:

תרם מן הדמאי על הדמאי. שלקח תבואה משני ע"ה ותרם תרומת מעשר מזה על זה דאילו תרומה גדולה לא שייך למיתני יחזור ויתרום דהא ע"ה אין חשודין בה כדאיתא בסוף סוטה:

ומן הדמאי על הודאי. תרומת מעשר שהיה לו לתרום ממעשר טבל ודאי תרמה מן הדמאי עליו:

תרומה ויחזור ויתרום. גבי מן הדמאי על הודאי טעמא כמו גבי משאינו נקוב על הנקוב הילכך יחזור ויתרום בעה"ב מן הודאי ובגמ' פריך מן הדמאי על הדמאי אמאי לא חשו לומר דדילמא האי דתרים מיניה לא עישר ע"ה מיניה כלל והאחר שתרם עליו שמא עישרו והוי מן החיוב על הפיטור והו"ל למימר תרומה ולא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה וכו' ומשני לה:

מן הודאי על הדמאי. גם זו בתרומת מעשר מיתפרשא תרומת מעשר שהיה לו לתרום מן הדמאי הפרישה מן הודאי על הדמאי: