פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ה:ח:ה

הלוקח פירות תלושים. בפ"ק דבכורות מייתי לה ומפ' התם בדמרחינהו ישראל כגון שלקחן מן הגוי אחר שתלשן ונגמרו בידי ישראל דחויבין בתרומה ומעשר מן התורה דאין קלין לגוי וכו' והכי מפ' התם:

מפריש תרומה ותרומת מעשר. מהלכה לא גרסי' דאע"ג דסבר דפעור כי מרחינהו גוי מ"מ כי מרחינהו ישראל מדאורייתא מפריש אלא שנוטל דמים מן השבט כך מפורש לעיל פ' מאכילין:

ונוטל דמים מן השבט. ומוכרן לכהן והמעשר ראשון הוי דיליה כדמפ' התם קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה:

פירות מחוברין. ואע"ג דלא קנה קרקע כי קנה קרקע דמי:

מה טעם כי תקחו מאת בני ישראל וגו'. בתרומת מעשר כתיב בפרשת קרח:

ואי אתה מוציא מאת מכירי. כלומר מכיריהן וקרוביהן כלומר ומיבעי לה נמי לאידך דרשא דאמרינן התם ישראל שהיו טבלים ממורחין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו מבית אבי אמו ישראל מעשרן והן שלו ומוכר תרומה ומעשר לכהנים דדרשינן ואי אתה מוציא מאת מכרי כהונה ולוייה ותרתי שמעית מינה:

כיי דא"ר אלעזר. כלומר ר' סימון סבר לה כר' אלעזר בפ"ק דבכורות וכתיבנא לה לעיל בפ' מאכילין דדריש מאת בני ישראל אתה מוציא ואי אתה מוצא מיד הגוי ובגמ' דילן לא אמרינן שיהא שלו וימכור לכהנים אלא תרומת מעשר בלחוד אבל לא תרומה גדולה ולא ס"ל לר"ש בפ' מאכילין הכי אלא משום דספק חלפינהו אבל ודאי חלפינהו תרומה גדולה מיהא בעי למיתב והכא סברא האי סוגיא דאפילו תרומה גדולה ימכרנה לכהנים דתרומה ותרומת מעשר איתקש להדדי. והרמב"ם ז"ל פסק כי ההיא דבכורות בהי' תרומות פ"א: