פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי דמאי ב:ד:ג

לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. שימכור הכי תניא בתוספתא:

אבל בעל הבית. הלוקח מן ע"ה בין כך ובין כך בין שבא לחזור ולמכור במדה גסה לחנוונים כסיטון בין שבא לחזור ולמכור במדה דקה כחנוונים בחנות:

צריך לעשר. קודם שימכור וקס"ד דמש"ה חנוונים אסורים כר"מ דם"ל דדוקא סיטון ופליג ארבנן דשרו כל המשפיעין למכור במדה גסה ואחד סיטון ואחד בעל הבית וכדאיתא בפ' הזהב:

הוי אית חורנין. דשרו לבר מסיטון מדקתני כגון הסיטונות ומוכרי תבואה דלאו סיטונות דאחרי דדמו לסיטונות נמי שרו וחנוונים דקתני דאסירי במוכרין בדקה כדרכן דוקא עסקינן והך מתני' על כרחין רבנן היא דהיכי הוי רישא ר"מ ומציעתא רבנן וסיפא ר"מ:

בד"א בזמן שהוא מוכר בחנותו. תוספתא היא עלה דנחתומים וקאמר אימתי פטורין ממ"ש כשהוא מוכר בחנותו שאינה בפלטיא:

או על פתח ביתו. דמוזיל ומוכר בשופע:

אם היה מוכר בפלטר. ע"י פלטר, פלטר היינו המוכר בחנות ובפלטיא שלוקח מן הנחתום ומוכר בצמצום בפלטיא:

אופה הפת בתנור. קרוי נחתום תר' שר האופים רב נחתומים:

או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר. כדלקמן דהויא חנותו טפלה לפלטר דאפלטר הוא דסמיך ובתר פלטר אזלינן ועלה הוא דאמ"ר אלעזר הך ברייתא ר"מ היא וכו':

אלא לסיטון בלבד. והכ' נחתום דשרי בביתו או בחנותו:

הי דין ר"מ. כלומר האי ר"מ שאמרו בברייתא דסבר לא אמרו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד היכן שמענו לו דנחתום המוכר בחנות שאינה בפלטיא דאם אנו יודעין שסומך על הפלטר דאפילו מה שמוכר בחנות מעשר על הכל:

ומשני ההיא דתנינן בתרה ר"מ אומר את שדרכו למדוד בגסה וכו'. וה"ה אדם שדרכו למכור בדקה כגון חנווני ואם מדד בגסה הוי טפלה לו ומחמרינן:

ותני ר' כן. בהדי' דר"מ אזיל בתר הרוב שדרכו כן ואם שינהו מדרכו הוי טפלה לו וה"ה לגווני דמוכרין גופייהו:

וכאן פלטר מדה דקה. וחנות של הנחתום מדה גסה וטפלה היא גסה לדקה דודאי ניחא ליה לנחתום במכירת הפלטר ועליה קא סמיך ולא מוזיל להו לאינשי דאינשי דרגילי למזבן מן פלטר זבני מיניה: