פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה ג:א:ב

מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה. כ' הרשב"א ז"ל ואני תמה למה הוצרך לטענה זו תיפוק לי דכל שהגיע לעונה שיכול להפריש ואם הפריש הויא חלתו חלה דאסור לאכול ממנה קבע כענין שאמרו בתבואה לענין תרומה ומעשרות דאפילו קודם גמר מלאכה דהיינו מירוח מותר באכילת עראי ואסור באכילת קבע, וי"ל דשאני עיסה דקילא שאילו עשאה קבין פטורה לגמרי ואפילו בגמר מלאכה וכיון שתלויה בשיעור הייתי סבור לומר דכל שחלקה קודם גמר מלאכה מותר ואפילו באכילת קבע ואשמועינן דאסור מההוא טעמא דהערמה אבל בתבואה לענין תרומה ומעשר שאין תלויין בשיעורין אלא כל שנגמרה מלאכתן אפילו כל שהוא חייב בתרומה ומעשר דין הוא שלא יאכל ממנה קבע וכו' ע"כ. ותמהני עליו דמה צריך לו הטעמים דהא בגמ' מקשי דלית שמעת מינה כלום. כלומר דאין טעם זו כלום ולא תני אוכלין עראי לאשמועינן הא קבע לא דלעולם דאפילו קבע נמי שרי אלא לאשמועינן כי גלגלה אפילו עראי נמי אסור תני ליה אבל קמי הכי אפילו קבע נמי שרי דכל היכא דיכול להחזירו למקומו לא חשיב קבע כדאיתא גבי ההיא דשותין על הגת דאם נוטל לגין אחר לגין מותר כיון דיכול להחזיר אלא דמוכח לה מההיא דתנן פ' פירות חו"ל מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין כלומר קב קב ודייק טעמא מפני שאינו יכול הא אם היה יכול לא בדא הדא אמרה שאסור לעשות עיסתו קבין אפילו שיכול להחזיר אם ירצה. ואחר ראיתי בחלק ב' של שער שני שהיה חסר בספרו הקושיא הזו אבל היא כתובה בכל הספרים שלנו, וממאי דר' יוסי מודי דטעמא דמתני' דפ"ב דדייקינן מינה דאסור לעשות עיסתו קבין הוא מטעמו דר' חגי צריכין אנו לדברי הרשב"א ז"ל: