פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה א:ג:א
Sirilio on Yerushalmi Challah 1:3:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Challah 1:3:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות. מפ' בירושלמי דאע"ג דכתיב בחלה כתרומת גרן כן תרימו אותה אפ"ה אשכחן דחלה חמירא דהא שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה אלמא אע"ג דמן ההפקר זכו דאין שום אחד יכול לומר עדיין זו שדה שלי אפ"ה רחמנא רבי להו בחלה כדאמרינן בעלמא משונה ביאה זו מכל ביאות שנאמרו בתורה שבכולן כתיב כי תבא או כי תבואו כי יביאך וכאן גבי חלה כתיב בבואכם להודיענו דבכניסתן לארץ מיד חייבין להפריש חלה והני כולהו כעין הפקר נינהו:
ומעשר ראשון שניטלה תרומתו. מפ' בירושלמי שניטלה ממנו תרומת מעשר אבל לא תרומה גדולה וכגון שהקדימו בשבלין דפטור מתרומה גדולה וחייב בחלה דחיוב חלה תלי בגלגול דעיסה וגורן חדש הוא דהא המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן כדתנן לקמן בפ"ב הילכך מיחייב, לשון הר"ס ז"ל מעשר ראשון וכו' כ' הר"ש ז"ל דבירושלמי מפ' שהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה וכן מעשר שני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות בד"א שמרח ופדה אבל פדה ומרח חייב בכל וה"ה לענין הקדש ע"כ:
ומעשר שני שנפדה. בפ' חלק דף קי"ב אתיא ברייתא בפלוגתא דתניא עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ וחכמים מחייבין אמר רב חסדא מחלוקת במ"ש בירושלם דר"מ סבר מ"ש ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין ד"ה פטור ופירש"י ז"ל אבל בגבולין שאין לה היתר אכילה אלא בפדייה ד"ה פטורה מן החלה דממון גבוה, ל"א אבל בגבולין דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול עיסה ולא קרינן ביה ראשית עריסותיכם אפילו פדאה לאחר מכאן פטורה מן החלה ע"כ. וסתמא דהכא דקתני ומ"ש שנפדה משמע שנפדה קודם גלגול וחייב בחלה לכו"ע והתם קאמר תנן התם אע"פ שאינה משנה וכן איכא טובא בתלמוד בס"פ הוציאו לו ובי"ט פ' המביא דף ל"ד ובפ' כיסוי הדם דף פ"ז ובפ' החולץ כדפ' שם תוס' ז"ל ובפ' העור והרוטב דף ק"ך ובפ' כל היד דף י"ז ובספ"ק דקידושין, ועיין במש"כ התוס' על ההיא דחלק בפ"ב דקידושין דף נ"ג, ואיתא לההיא ברייתא בפ' כל שעה דף ל"ח. ובפ' לולב הגזול דף ל"ה, ופי' הר"ש סיריליאו ז"ל ונראה דלפום גמ' דידן דמיירי שנתן את הקרן ולא נתן את החומש והוי פדוי דאין החומש מעכב ומשו"ה חייב בחלה והוא דנפדה מ"ש קודם שעשאו עיסה בענין דכי עשאו עיסה דהוי גורן לחלה חולין הוי ואע"ג דלא יהיב חומש פדוי הוא דבכולא תלמודא מוקמינן האי מתני' כה"ג אבל לפום הירוש' דליכא לאוקומה הכי דבירוש' פ' המוליך קאמר ר' יוחנן דאין המעשר פדוי מ"ט דאין לו תובעין וחיישינן לפשיעה נוכל לתרץ דאיידי דנקט הקדש נקט מעשר והקדש מודה ר' יוחנן התם דפדוי הוי דליכא פשיעה:
והקדש שנפדה. והוא שפדאה עד שלא עשאה עיסה והקדישו קודם מירוח דגורן דכי עביד ליה גורן פטור מן המעשרות דכתיב דגנך ולא של הקדש וגבי חלה דגורן דילה תליא בעריסה כדכתיב עריסותיכם כיון דעשאה עיסה אחר שפדאה עריסותיכם הוי ומיחייב אבל אם פדאה אחר שגלגלה פטורה כדתנן לקמן בפ' אוכלין עראי וקמ"ל אע"ג דלא יהיב חומש דפדוי מיקרי דאין החומש מעכב ע"כ, ורבינו שמשון ז"ל פי' ומ"ש והקדש שנפדו בעיסה של מ"ש בירושלם פלוגתא דר"מ ור' יהודה בפ' כל שעה דלר"מ פטורין משום דממון גבוה הוא וכתיב עריסותיכם ולר"י חייבין אבל בגבולין פטורין אפי' לר"י כדאמרינן בסוף חלק ומתני' דהכא בגבולין ואפי' כר"י ומפ' בירוש' מ"ש שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה ומן המעשרות בד"א שמירח ופדה אבל פדה ומירח חייב בכל וה"ה לענין הקדש ע"כ:
ומותר העומר פטור מן המעשרות. סתם מתני' דלא כר"ע דמחייב לי' למותר העומר בחלה ובמעשרות במתני' דפ' ר' ישמעאל דמנחות:
רא"א תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. דכתיב כתרומת גורן כן תרימו אותה וקסבר נמי ר"א דאין אדם יוצא י"ח בפסח ואין חייבין עליה כרת, ונלע"ד דבזה יתיישב יתור לשון דקתני רא"א תבואה שלא הביאה שליש וכו' אע"ג דהוי סגי בדליתני ר"א פוטר בזו אף מן החלה וכדאשכחן בפ"ו דתרומות סימן ה' וחכמים מתירין באלו דקאי אתרתי בתרייתא דקתני התם וכדכתבינן התם. ור' אליעזר ביו"ד גרסינן ליה:
פרגין. אדמורידירא"ש בלע"ז וכל הני מין קטנית הן ומרבינן להו למעשר בירושלמי דריש מעשרות מקרא ופטורין הן מן החלה כדתני לעיל דגמר לחם לחם ממצה. והא דלא תני הקטנית ותו לא משום דתנן בפ"ב דמס' שביעית דבהני ד' אזלינן בתר השרשה משא"כ בשאר קטניות להכי תני להו באנפי נפשייהו:
ופחות מחמשת רבעים בתבואה. כ' הרא"ש ז"ל לכאורה היה נראה דחמשת רבעים יש למודדן בתבואה דכך היתה עיסת מדבר מלא העומר מן היו לוקחין ואח"כ היו טוחנין בריחיים וראיתי באשכנז שגודשין קצת הקמח לשיעור החלה ותליתי הדבר בזה בשביל שנפח הקמח הוא רב מנפח התבואה וקצת משמע כך לישנא דמתני' דתנן ופחות מחמשת רבעים בתבואה אלמא דבתבואה משערינן ומיהו אינה ראיה כל כך דלפי שהזכיר תחלה מיני קטנית דחייבין במעשר ופטורין מן החלה תני בתר הכי גם בתבואה נמצא דבר שחייב במעשר ופטור מן החלה כגון פחות מחמשת רבעים ולקמן בפ"ב תנן חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבים והתם משמע דבקמח משערינן מדהזכיר קמח ועוד אי בתבואה משערינן אמאי איצטריך לאשמועינן הן וסובן ומורסנן פשיטא דסובן ומורסנן בכלל כיון דבתבואה מודדין ועוד דקתני סיפא ניטל מורסנן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין ואי משערינן בתבואה אמאי פטורין הרי יש כאן חמשת רבעים תבואה בתחלה אלא ודאי בקמח משערינן ואשמועינן ברישא דאע"ג דחמשת רבעים קמח בעינן סובן ומורסנן מצטרף בהדיה בעוד שלא ניטל מתוכו אבל בניטל מתוכו קתני בסיפא דאין מצטרף ע"כ. ואני אומר דמנהג הגודש שגודשין הנשים משום דר' יוסי פליג בפ"ק דעדיות על רבנן דאמרי חמשת רבעים ואיהו אמר חמשת רבעים פטורין חמשת רבעים ועוד חייבין והתם מפ' טעמא וחזינן סתמא דמתני' לקמן פ"ב נקיט כוותיה וגרסינן בפ' כלל גדול ובפ' אלו עוברין והא אנן תנן חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה וכן הגירסא בהלכות וכן הגירסא בכל הספרים ורש"י ז"ל הוא שמחקו והתוס' ז"ל כתבו בפ' כלל גדול ובפ' אלו עוברין דבכל הספרים כתוב ועוד וא"כ סתם מתני' כר"י דעדיות ולכך נהגו לגדוש כדי שאחר נטילת החלה נשאר שיעור עיסה עדיין:
חמשת רבעים. חמשת רבעי קב דהיינו ה' לוגין צפוריים חייבין בחלה שהן שש ירושלמיות שהן שבע מדבריות וביצה וחומש ביצה כיצד כתיב עריסותיכם כדי עריסת מדבר דהיינו עומר לגלגלת והעומר עשירית האיפה והאיפה ג' סאין והסאה ששה קבין והקב ד' לוגין נמצא איפה ע"ב לוגין עישור של ע' לוגין ז' לוגין פשו להו ב' לוגין שהן י"ב ביצים עישור שלהם ביצה וחומש ביצה הרי עומר שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה הוסיפו בירושלים על המדות שתות והגדילו קבין ולוגין שתות מלבר שהוא חומש מלגו ונתנו שש הראשונות בחמש פשו להו לוג מדברי וביצה וחומש והן לוג ירושלמי כיצד לוג מדברי ששה ביצים תנהו בחמש ביצים גדולים הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה עשה מביצה וחומש ביצה מדברי שבידך ביצה ירושלמית שחומש ביצה הוא שתות מלבר להוסיף על ביצה מדברית להשלים ביצה ירושלמית הרי שש לוגין ירושלמיים והן חמש צפוריים שהצפורית עודפת על ירושלמית שתות כך מפורש בעירובין בפ' כיצד משתתפין (דף פג.) וכי הוי פחות מכאן משהו פטור מן החלה דעריסותיכם כתיב כדי עיסתכם וחייבין במעשר דלגבי מעשר ותרומה חטה אחת קדשה ויש בה תרומה ומעשר כדאיתא בפ"ב דקידושין (דף נח:):
הסופגנין. מפ' בגמ' טריקטא וטריקטא לשון קרעים קרע טרקאדוא בלע"ז וספוג כולו קרעים וסדקים ובערוך פי' להו נגולי העשויין בטיגן ובלשון ישמעאל קורין אותן ספגנים והיא עיסה רכה מאד ועושין אותה כמין ספוג וריש לקיש קסבר ואפילו בנעשה באור פטורין דטעמא דמתני' לדידיה היינו מעשה אילפס פטורין דאור מהלך תחתיהן ור' יוחנן פליג עליה דלאו באור מיירי דבאור טריקטא חייבת בחלה ותלמודא דהכא ובפ' כל שעה מפ' אליבא דר' יוחנן דהני פטורים דמיירי שאפאן בחמה או במשקה כדאיתא בגמ':
הדובשנין. מפ' בגמ' מלינאלא והוא לשון יון עיסה לושה בדבש וחלב והאי נמי אליבא דר' יוחנן שאפאן בחמה אבל אפאן באילפס ביבש חייבין והיינו משום דחלב ודבש מחברן:
והאסקריטין. מפ' בגמ' חליטין דשוק שהיו נוהגין לעשותן למכור בשוק ואומר לי לבי שהן אותן סנבושאש שעושין כמין כיסין וממלאין אותן ירקות ובצלים ונותנין בהן דבש ויש שעושין מגבינה ונותנין עליהם דבש ומטגנים אותן בשמן בעת אפייתן והאי נמי לר' יוחנן שאפאן בחמה א"נ דמילוי עיקר ולחם טפל ולא פרכינן עליה לקמן אלא מסופגנין ודובשנין ואפילו בתנור מודי דפטורין. ומנא אמינא לי' דאסקריטין לשון תיבות קטנות שיש בהן חלל דצפיחית בדבש מתרגמינן כאיסקריטין וצנתרות הזהב מתרגמינן כאיסקריטין וצפיחית כמו צפחת המים ובלשון לטין תיבה קטנה קורין איש קריטו:
וחלת המסורת. מפ' בגמ' חליטין דמוי שחולטין העיסה במים הבעלי בתים עשירים והכי איתא נמי בפ' כל שעה (פסחים לז.) זה חלוט של בעלי בתים שחולטין אותו במחבת דמחבת מתרגמינן מסריתא דכיון דע"י משקה נאפה אע"ג דאיכא אור תחתיו דכו"ע לא פליגי דפטור ובגמ' מפ' מ"ט דהני פטורין:
והמדומע. תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין בעודה תבואה או בעודה קמח דאילו בתר גלגול חייבת כדתנן בפ' אוכלין עראי והכהנים אוכלין אותו דהכהנים פטורין מן החלה כשאוכלין תרומה וטעמא משום דכתיב תרימו תרומה ולא שכבר היא תרומה כדאיתא בספרי. ובגמ' מפ' לה: