פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה א:א:יח

אית תנאי תני. וגורסין במתני' ואסורין בחדש מלפני הפסח:

ואית תניי דתנו. במקום מלפני הפסח מלפני העומר:

ומאן דגריס מלפני הפסח מסייע לר' יוחנן. דאמר דבין בזמן המקדש בין שלא בזמן המקדש היום מתיר ומשהאיר מזרח ביום ט"ז בניסן הותר החדש ואין צריך להמתין עד שעת הקרבת העומר כמו שיתבאר ומשו"ה תנו מלפני הפסח, והאי פסח אינו כל קרבן פסח או חג הפסח דהא פשיטא לן דעד י"ו בניסן אסור בחדש דכתיב ממחרת השבת והיינו יום י"ו בניסן אלא מה שאמר לפני הפסח כלומר לפני ביעור הפסח ושריפתו דכ"ז דאיכא פסח בעולם אסורים בחדש וכבר נודע דאינו נותר עד הבקר שהוא יו"ט ואין שורפין קדשים ביו"ט וליל ששה עשר נמי אין שורפין קדשים בלילה א"כ מוכרחים אנו לומר דהאי מלפני הפסח כלומר אסורין בחדש מלפני שריפת הפסח ועשיית דינו אבל משהגיע עת שריפתו הותר החדש והיינו כשהאיר דאז חל דין שריפתו ואם כן זהו כר' יוחנן דס"ל דהיום מתיר אבל למאן דפליג עליה וסבר דעד שיקרב העומר לא הותר לא אתיא גירסא דמלפני הפסח שהרי אין הדבר תלוי בהאיר מזרח לשיאמר לפני הפסח דהא לדידיה אפילו לאחר שריפת הפסח לא הותר עד הקרבתו:

ומאן דתני מלפני העומר מסייע לחזקיה. דסבר דלא הותר החדש עד שיקרב העומר כמו שיתבאר ולכך לא תנו אלא מלפני העומר ומפ' דהיכי גירסא זו סיוע לר' יוחנן וגירסא זו סיוע לחזקיה וקאמר תדע לך שהרי אמר ר' יונה בשם חזקיה וכו' ומבואר שם דר' יוחנן סבר דהיום מתיר וחזקיה סבר קרבן מתיר:

בשעת הקרבן, כלומר בזמן הבית דאיכא קרבן:

קרבן מתיר. דהיינו הקרבת העומר ולא קרבן הזבוח דהיינו כבש תמים בן שנתו וכדמפ' לה בת"כ עד הביאכם את קרבן אלהיכם זה העומר או אינו אלא זה הכבש צא וראה הבאה האמורה למעלה והבאתם את עומר מה הבאה האמורה שם עומר אף הבאה זו היא עומר ולא כבש:

שלא בשעת הקרבן, דהיינו אחר הבית:

היום מתיר. החדש דאיסור החדש נוהג בכל מקום ובכל זמן וטעמא דר' יוחנן הוא קרא דעצם היום הזה דכתיב שם משמע דהיום גורם ועד הביאכם דקאמר למצוה ולא ללאו וטעמא דחזקיה הוא מקרא דעד הביאכם וקרא דעצם היום הזה אתא לשלא בשעת קרבן כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל (דף סח.) ובת"כ פ' אמור:

ר' יוסי בשם חזקיה וכו' מודה חזקיה וכו'. נראה דר' יונה ור' יוסי אמרו דבר א' בשם חזקיה אלא שהל' מתחלף ביניהם ולא מצאתי מקום לומר דפליגי באיזה דבר: