פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה א:א:טז
Sirilio on Yerushalmi Challah 1:1:16 (Sirilio on Jerusalem Talmud Challah 1:1:16) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי חלה · free full Hebrew text
Open in the reader →הלל הזקן היה כורך שלשתן מצה ומרור כאחת. ובפ' ערבי פסחים (דף קטו.) קאמר טעמיה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוה כולם כאחד דאין מצוות מבטלות זו את זו:
חלוקין על הלל חבריו. וסוברים דאינן נאכלים כאחת דקא סברי מצוות מבטלות ומפ' טעמייהו בפ' ערבי פסחים (דף קטו.) מדכתיב יאכלוה כל חד וחד באפי נפשיה:
והא ר' יוחנן כרך מצה ומרור. כא' ואכלן ואם הוא אומר דחלוקין על הלל חבריו והם חכמים היכי עביד שלא כרצון חכמים ומקיים הלכה כהלל:
כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש. כתב מהר"ר שלמה סיריליאו ז"ל וז"ל כאן בשעת המקדש דכלהו דאורייתא ודאורייתא אדאורייתא מבטלי הוא דחולקין עליו חבריו על הלל הזקן שלא בשעת המקדש דמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ולא אתי מרור דרבנן ובמטל טעם מצה דאורייתא ומשו"ה כרך כאן וכאן בשעת המקדש ולא פליג ארבנן דלא כרך אלא מצה ומרור שהם שני דברים ואין כח בזה לבטל את זה אבל אם היו שני דברים רבין על אחד לעולם אימא לך דס"ל דמבטלין אותו דהיינו מצה ומרור על הבשר או בשר ומרור על המצה, ע"כ לשון מהר"ר שלמה סיריליאו ז"ל הנז' מלה במלה, ולי מה יקרו דבריו מפנינים חדא דנראה מדבריו דיותר ראוי הוא לומר דכי הוו כלהו מדאורייתא דמבטלין זה את זה מכשהם דרבנן ודאורייתא דהתם אין סברא לומר דאתי מרור דרבנן ומבטל דאורייתא, וזה הפך הנמצא בתלמוד בבלי פ' ערבי פסחים (דף קטו.) דאיתמר התם ואפילו למ"ד דמצוות אין מבטלות זו את זו הני מילי בדאורייתא אדאורייתא או דרבנן אדרבנן אבל דאורייתא ודרבנן אתי דרבנן ומבטל דאורייתא. והשתא דס"ל דמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן אתי מרור ומבטל למצה, הרי מבואר דיותר סברא לומר דכשהם דאורייתא ודרבנן אתי דרבנן ומבטל לדאורייתא מכשהם כולהו דאורייתא או כולהו דרבנן, ולפי פירושו כאן הוא בהפך, ותו נראה מדבריו דכשמתרץ כאן בשעת המקדש הוא למחלוקת שחלקו חבריו על הלל וכאן שלא בשעת המקדש הוא למה שכרך ר' יוחנן מצה ומרור דהוה שלא בשעת המקדש הוא למה שכרך ר' איך יתיישב מה שאמר אח"כ ואפילו תימר כאן וכאן בשעת המקדש שמוכרח הדבר לומר שהוא למה שכרך ר' יוחנן, ותו איך נאמר דזמנו היה בשעת המקדש ואילו הוה אמר בהפך כאן וכאן שלא בשעת המקדש שפיר דהוה אמרינן דמה שחלקו חבריו על הלל הוא לאחר המקדש ולאותו זמן חלקו על הדין ההוא, ואפשר לפ' דהכא דקאמר כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש אין הכונה משום דאורייתא אדאורייתא או דרבנן אדאורייתא אלא אתא לומר דכשחלקו חבריו על הלל הוא בשעת המקדש וזו היו ג' דברים והשנים רבים על האחד ומבטלים אותו ולפיכך חלקו עליו דאז היה פסח ג"כ אבל כאן שאכל ר' יוחנן מצה ומרור כרוכים היה שלא בשעת המקדש ופסח לא היה באותו זמן אלא שני דברים בלבד ולפיכך לא מבטלי זה את זה ומשום דתלה הדבר בשעת מקדש ושלא בשעת מקדש נרגש דלא נימא דמציאות המקדש והפוכו גורם לביטול זה את זה או העדר הביטול, לזה פירש דבריו ואמר ואפילו תימר כאן וכאן בשעת מקדש כלומר דמעשה דר' יוחנן שייך בשעת מקדש והיינו טעמא משום דשני דברים וכו' והוא פירוש מה שאמר למעלה:
כשם שאין האיסורין מבטלין זה את זה כך אין המצוות מבטלות זו את זו כך היא גירסת הספרים, ונראה דיש לסרסה שאין אנו למדים מצוות מאיסורים אלא איסורים ממצוות, והכי גריס לה בפ' כל הזבחים תניין (זבחים עח.) בשם ר' אלעזר עצמו כשם שאין המצות מבטלות זו את זו כך אין האיסורים מבטלין זה את זה מאן שמעת ליה דאמר מצוות אין מבטלות זו את זו הלל הזקן דתניא היה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוה, הרי נראה שהמלמד הן מצוות והלמד הם האיסורים, ופירוש איסורין מבטלין זה את זה כהא דאמר התם רב פפא הפיגול והנותן והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנה, כלומר שבלל כזית מזה וכזית מזה פטור ממלקות ואפילו התרו בו דאי אפשר דכשהוא לועס אותם בפיו נבלל מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב ולא ידעינן הי מינייהו בטיל וכשמתרין אותו לא ידעינן משום מאי מתרינן ביה ואנן בעינן התראה משום האיסור הלכך כי מתרינן ביה משום פיגול הוי התראת ספק דילמא אין האיסור בו וכן בנותר ואע"ג דלמסקנא ודאי חד מינייהו הוי איסור מ"מ בשעת התראה מיהא ספק הוא אם יעבור עליו אם לאו והתראת ספק לא שמה התראה ועלה קאמר התם ש"מ איסורין מבטלין זה את זה: