פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים ב:ב:ח
Sirilio on Yerushalmi Bikkurim 2:2:8 (Sirilio on Jerusalem Talmud Bikkurim 2:2:8) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים · free full Hebrew text
Open in the reader →מה פליגין ר"ש ורבנין וכו'. דמקשה פריך דמהך אהדרתא משמע דמאי דמצי להקשות עליהן ר"ש לרבנין היינו בגידולין כדאמרינן מן דו מותיב לון מן תמן וא"כ דוקא בגידולין הוא דיכול לחלוק עליהן שהן מודים בגידולין חולין:
אבל בעירובין אף ר"ש מודי כלומר יכול הוא להודות לרבנן:
ומה בין עירובין וכו'. וכי תימא כי הדדי נינהו דהא עירובין בנתבטלו בק' איירינן הא ליתא:
דעירובין בעינן הן. ולא נאבדו מן העולם וטעמא רבא איכא דאסורין לזרים ולבהמה חוץ לחומה מה שאין לומר כן גבי גידולין דהא כבר בטלו ואבדו מן העולם ואילו גידולין פנים חדשות הן ובריה חדשה היא ולא דמו וא"כ תיקשי לסתמא דתלמודא דאמר לעיל דבין בעירובין בין בגידולין ר"ש פליג עלייהו ומשני מה דר"ש מודי לרבנן בעירובי מעשר דאסורין לאכול אלא תוך החומה כיון דנכנסו:
אבל בעירובין וכו'. בתערובת של בכורים דמו לגידולין כדמפרש תלמודא טעמא בסמוך דצריך להרים מה שאין כן במעשר ושמא סבר ר"ש כר' אליעזר דאמר תרומה בעינה מחתא והכי נמי בכורים בכה"ג הוא הילכך כיון דמעלין אותן ליכא בתערובת שום קדושה כלל הילכך שרו חוץ לחומה ורבנן אזלי לטעמייהו וסברי דלא אמרינן תרומה בעינה מחתא ומדמעת לפי חשבון כדאמרינן בפ' סאה תרומה:
ותני וכן היה ר"ש אומר וכו'. הכי תנינן לה בתוספתא ר"ש אומר בכורים פטורין מן הביעור ר' יוסי אומר מעשר שני טעון וידוי ובכורים טעונין וידוי מה מעשר שני טעון ביעור אף בכורים טעונין ביעור א"ל ר"ש מה למ"ש דטעון ביעור. שכן דמיו טעונין ביעור תאמר ביכורים שאין דמיהן טעונין ביעור וכן היה ר"ש אומר אין הבכורים אוסרין עירוביהם וגידוליהם מלאכול בירושלים ע"כ פי' אין דמיהם טעונין ביעור שאין תופסין הבכורים דמיהן דאין להם פדיון הילכך כי מכרן כהן לכהן לקנות עבדים ובהמה טמאה אין צריך לבערן דאדרבא רחמנא שרינהו כתרומה קתני מיהת אין הבכורים אוסרין עירוביהן וגידוליהן אלמא בעירובין ובגידולין איפליגו ודוקא גבי בכורים הוא דשרי' בתרווייהו אבל גבי מעשר לית ליה עלייה בגידולין לחוד הוא דשרו לר"ש מטעמא דמחיצה איתרעאי אבל בעירובין דמעשר דבעיניה הוא דהא אין צריך להרים מודי ולקמן נמי מייתי ברייתא דמודי לרבנן בעירובין דמעשר דטעונין מחיצה אליבא דר' שמעון וברייתא דהכא נמי לא תני שריותא דרבנן בעירובין אלא גבי בכורים:
מעשר אין לו עלייה. דאין צריך להרים הילכך בתערובתו בעינו הוא דאכלינן ליה ומשו"ה מודי לרבנן:
בכורים יש להם עלייה. דתנן פ' שני דערלה התרומה והבכורים עולין בא' ומאה וצריך להרים וטעמא משום גזל השבט כדאיתא התם וכיון דמעלין אותה סאה ויהבינן ליה לכהן שוב אין המאה הנותרים בעו מחיצה ושרו בין לזרים בין לבהמה חוץ למחיצה דר"ש ס"ל כר' אליעזר וכדאמרן:
הוי מה דר"ש מודי לרבנן וכו'. כלומר כיון דטעמא דמודי להו במעשר היינו משוה דאין בו עלייה הוי אומר דאפילו גבי בכורים איכא צד דמודי להו והיינו באותה סאה שהעלה מודי להו לרבנן דבעיא מחיצה מטעמא דבעינה היא:
וטעונה הנייה. דאסור לעשות בה שום הפסד כגון להאכילה לבהמה או לרפואה או אם הם רמונים אסור לעשותם עסיס או אם הם תמרים אסור לעשותן שכר דכדרך הנייתן שרינהו רחמנא לכהנים דאיתקש בכורים לתרומה וכל הנהו גווני דתנינן גבי תרומה דאסירי במתני' וברייתא אסירי בבכורים גופייהו ובסאה דהעלאה אבל המאה כיון דשרו לזרים ולבהמה שרו נמי גבי מחיצה ושרי להוציאן חוץ לחומה ולאכלן זרים ואפילו להפסידן:
כולהון טעונין מחיצה. כולהו סאין בין דמאה בין הסאה דהעלאה בין במעשר בין בבכורים טעונין מחיצה מטעם דבר שיש לו מתירין:
וטעונין הנייה. כדרך הנייתן ושלא להפסידן ואזלי לטעמייהו דתנן בתרומות סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה למקום אחר אינה מדמעת אלא לפי חשבון דס"ל מעורבת היא וכן גבי בכורים כה"ג הילכך כולהו שוין וטעונין מחיצה וטעונין הנייה גבי תרומה תניא בתוספתא פ"ט תרומה ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיכה ולאכול דבר שדרכו לאכול וכן אין עושין בה הפסד דאין עושין מיין אלונתית ולא זילוף ר"ל להרביץ הבית אלא לאכול ולשתות וה"ה בבכורים דתרוייהו איקרו תרומה וגבי מעשר שני תנן נמי דניתן לאכילה ולשתיה ולסיכה ותניא בפ"ק דמעשר שני בתוספתא אין נותנין שמן של מעשר שני לא על גבי צינית ולא על גבי חזזית דלא ניתן לסיכה אלא להנייה דדמו לאכילה ולא לרפואה דהוי הפסד. ואיכא למידק דבשביעית אשכחן אכילה ואמרינן נמי דבעיא הנייה כדאמרינן שביעית ניתנה לאכול דבר שדרכו לאכול וכו' וגבי סיכה נמי קתני התם דלא יסוך רגלו ויתן לתוך סנדלו וכו' וגבי תרומה קתני בתוספתא דתרומות פ"ט תרומה ניתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה ולאכול דבר שדרכו לאכול וכו' ובפ' עשירי תניא גבי סיכה שמן של תרומה אין סכין בו מנעל וסנדל וגבי מעשר שני תנן דאין לוקחין בו עבדים וכן גבי שביעית תנן נמי הכי ואילו גבי תרומה ובכורים קתני דהן נכסי כהן ושרי ליקח בהם עבדים וכו' ונ"ל תירוצא דמילתא דשביעית ומ"ש תופסין דמיהן הילכך אין לוקחין בדמיהן מידי דלאו אכילה אבל גבי תרומה ובכורים אין להם פדיון הילכך מצי ליקח אשה ועבדים דאשה אוכלת אותן בקדושתן וממילא מיקנייא וכן עבד דרחמנא אמר לך נתתים אבל אינהו גופייהו לא מצי הקונה למיעבד בהו אלא אכילה ודוק. ונקטינן מהך סוגיא דר"ש פליג ארבנן דבכורים בגידולין ובתערובת דאינן טעונין לא מחיצה ולא הנייה והיינו במאה סאין אבל לא בסאה דהעלאה ובמ"ש בגידולין פליג ולא בתערובת ותוך החומה דכו"ע שרו גבי בכורים בגידולין בין זרים בין בהמה ובחוץ לחומה אחר שנכנסו הוא דפליגי דרבנן בעו מחיצה ור"ש לא בעי מחיצה דהא מחיצה איתרעאי והיינו דאמרינן לעיל כיני מתני' ואוסרין עירוביהן ואף לאחר עלייה מלאכול בירושלים ור"ש מתיר דהיינו עירובין דבכורים וגידוליהן דשניהם אסורין לאכול בירושלים ור"ש מתיר בשניהם במ"ש ובכורים וכי תנן אף לזרים ואף לבהמה ה"ק טעמא דשרי ר"ש בעירובין בשניהם מטעם דאף לזרים ואף לבהמה שרו כו"ע הוא דהתיר ורבינו שמשון ז"ל לא ביאר סוגיא זו ותמהני עליו: