פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים ב:ב:י
Sirilio on Yerushalmi Bikkurim 2:2:10 (Sirilio on Jerusalem Talmud Bikkurim 2:2:10) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי בכורים · free full Hebrew text
Open in the reader →מיחלפא שיטתיה דר' יוחנן. ששתק לר' ינאי ולא הקשה לו מה שהקשה לריב"ל:
תמן אמר ריב"ל לא ידענא היכן ונ"ל דקאי אההיא דתנן אין עושין סחורה לא בנבלות ולא בטרפות והקשו על זה והא כתיב לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ומשמע דכל נבלה שריא לעשות בה סחורה:
ומשני ריב"ל לקרנה של נבלה הושבה. כלומר לדבר שאין בו משום נבלה כגון קרנה ועורה וטלפיה:
ואקשי ליה ר' יוחנן והא דרשינן בגדים שנים. אומר אני דקאי אההיא ברייתא דת"כ דתניא ר"ש אומר ממשמע שנאמר בד שומע אני ארבעה בגדים שנאמר ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש ומפרש עלה ר' איתי דמיעוט בגדים שנים הרי כאן ארבעה אלמא דפשוטו של מקרא דרשינן והכא נמי תתננה אומר כדכתיב ולא משמע דקאי אקרנה אלא אנבלה גופה דאסירא באכילה: ומסיק פרכיה דתלמודא דכי היכי דהתם פריך ר' יוחנן דבגדי שנים משמע הכא נמי ליקשי ליה ר' יוחנן לר' ינאי וגידוליהן שנים משמע וקאי בין אמעשר בין אבכורים:
מ"ש בטל ברוב. הך ברייתא אתיא לפרש האי דתנינן בריש פרקין דתרומה ובכורים עולין בק"א מה שאין במ"ש דמשמע דבטלין ואין צריכין שיעור ואדרבא הכא תנן דמשום דבר שיש לו מתירין אסירי עירוביהן וחמירי יותר מערלה ומשום הכי קאמר באיזה מעשר אמרו דבטל ברוב והוא קל מ"ש טהור שנכנס לירושלים ויצא דאהאי לא אהני מחיצה ובטלה הוא טענת דבר שיש לו מתירין ומפ' לה בהזהב דקלוט מחיצות ודנפול מחיצות דנפל מחיצות דבאכילה אסור דקלוט מחיצות ובפדייה אסור הילכך אם נתערב בטל ברוב וליכא לפרש דכיון דיצא איפסיל באכילה כמו בשר שיצא חוץ למחיצתו דבריש בהמה המקשה יליף מקראי דשרי לאהדורי ועדיין מועלת מחיצה ולדברי ר ינאי אמאי פירשו דמ"ש דבטל ברוב היינו שהוא טהור ונכנס ויצא לא הו"ל למימר אלא משום דזרעו כלה מיירי אלא ודאי מאי דאסרינן כי לא נפול מחיצות ועירובו אסור משום דבר שיש לו מתירין ודלא כר' ינאי וה"ה גידוליהן לרבנן מהאי טעמא נמי אסור ל"ש דבר שזרעו כלה ל"ש דבר שאין זרעו כלה וקשיא לר' ינאי:
אוסר דמיו. דפדיונו נתפס ובעי חומה:
ועירוביו כל שהוא. ואפילו איכא אלף כנגד סאה דמ"ש כל התערובת בעיא חומה והיינו כדאסיקנא משום דאין בו עלייה:
וספק עירובו. נמי כל שהוא דהיינו אם נתערב בסאות הללו מ"ש שנכנס ויצא וקאמר בכל שהוא והא נמי משום דבר שיש לו מתירין:
וקנקניו. בתוספתא פ"ז דשביעית קתני וקונה את הקנקן אין לפרש דהיינו ההיא דתנן פ"ק דמ"ש כדי יין סתומות במקום שדרכן לימכר סתומות יצא קנקן לחולין דשרו דמי מעשר להוציא גם הקנקן וחשיב כאלו כל הדמים הוו ביין דההיא לקולא והכא לחומרא במ"ש הוא דקתני אלא ההיא דפ' לא יאמר היא דתנן דאם אחר שגפן קרא שם קנה מעשר דההיא לחומרא היא וטעמא כדאיתא התם:
ואין מדליקין. כדלעיל מנין למ"ש עצמו שנטמא שאין מדליקין בו וכו' ואיתא נמי בפ' הערל:
מה שא"כ בשביעית. שביעית לא היא ולא דמיה טעונה מתיצה ולא עירובה וכ"ש ספיקה ואין יכול לקנות בדמי שביעית יין וקנקן דלא רבי רחמנא בשביעית כדרבי גבי מעשר:
ואמור אף בגידולין כן. לרבנן דלא פלוג בין עירובין לגידולין דבעו מחיצה ואפילו בדבר שזרעו כלה דלא גריעי גידולין שזרעו כלה מספק עירובו דאפילו בכל שהוא אסירי וקשיא לר' ינאי:
גידוליהן מותרין. ר"ש דפליג ארבנן וס"ל לר' הילא דר"ש סבר גידולי מ"ש לא קדשי ור"ש מרי דמתני' דהתם:
ופודה אותן בזמן זרען. ר"ש היא מפ' התם פודה את כלה אוצר בדמי אותה סאה:
קדושה שיש בהן. והפדיון טעון מחיצה ורבנן היא:
אוף הכא. כי קתני גידולין אסורין דטעונין מחיצה היא כיון דלא פדאן קאמר ולא פליג ר"ש דלענין פדיון הסאה לא קתני דהוו חולין והא דקתני דהוו חולין היינו דלא בעו פדיון לשארי גידולין:
ומסיק ר' ירמיה דהאי דקתני דהוו חולין היינו תוך העיר להתיר היתר זרות לגבי בכורים ולגבי מעשר דשרו לבהמה אבל לעולם אי לא פדה מעשר בזמן זרעו בעו מחיצה וסוגיא דלעיל אתיא כתירוצא דריש לקיש והקשה רבינו שמשון ז"ל תימה מה שייך למיתני מה שאין בתרומה אהא דגידולין אסורין אי משום דגידולי תרומה שרו חוץ לירושלים והלא אף תרומה עצמה שריא חוץ לירושלים וכבר תנא ליה וטעונין הבאת מקום וי"ל משום דהכא היכא דהוו גידוליהם תולין לעולם אית בהו קדושה דבעו מחיצה אפילו אי שרינן להו לבהמה מה שאין כן בתרומה ובמקום דגידוליה חולין כגון גידולי גידולין בדבר שזרעו כלה אין כאן שום איסור ויותר נכון לתרץ דאין ירושלים גורמת לה ולא לגידוליה ולא לעירוביה איסור ושרי להאכילה לבהמה ולזרים לכו"ע ע"כ: