פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ברכות א:א:טז

ופריך אי הכי כשיבוא אליהו מאן פליג. מי יוכל לחלוק על דבריו של אליהו ומאי קמ"ל מתני' ומאי ספקא איכא בבין השמשות לכשיגלה אליהו ונדחו דברי ר' חזקיה וקמו להו מלתייהו דר' אחא ודר' יוסי בר זבידא דר' יוסי פליג עליה דר' נחמיה ובסוף שיעוריה דר' נחמיה שייך שיעוריה דר' יוסי והכי ס"ל בגמ' דילן בפ' במה מדליקין:

נראו שלשה כוכבים. בינוניים וכדלעיל:

ואמור אף בשחרית כן. דאף משעלה עמוד השחר כיון דיש שלשה כוכבים נראים הוי לילה וכי תימא הכי נמי והא תנן אין מזין ולא טובלין ואין מלין אלא ביום וכלן שעשו משעלה עמוד השחר כשר אלמ' דמעלות השחר יממא הוא:

ומשני ר' אבא כתיב השמש יצא על הארץ. ונפקא לן מהתם דמעלות השחר עד הנץ החמה ד' מילין דבעלות השחר יצא מסדום ובהנץ החמה נכנס לצוער:

וכתיב ובא השמש וטהר. ודרשינן בריש מכילתין מאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים ומשקיעת החמה דהיינו סור אור השמש עד צאת הכוכבים ד' מילין והיינו דאיתקוש ומה ביאתו דהיינו שקיעתו משיתכסה מן הבריות דהיינו ביציאת כוכבים שלשה כדאמרי' אידכי יומא ופי' רש"י ז"ל עבר מן העולם אף יציאתו לכשיתודע לבריות דהיינו מעת עלות השחר:

התורה קראה לאור בקר. היינו לתחלת אורה:

ליתן תחום לבקרו של בקר. בבקר סתם הנץ ובקרו של בקר עלה השחר והיינו דאין שוחטי' התמיד אלא שהאיר בחברון כדאמרי' התם: