שמחת החג צט

היכא דהעציץ עומד במקום אחד אבל היכא דאין העציץ במקום אחד אלא סובב ע"י אדם או ע"י מים לא שייך למימר דהוי על הזרע שבתוכו דין מחובר לארץ שתחתיו לכן דחי רבא שפיר דיוכל ר"י לסבור דעציץ נקוב המונח על גבי יתדות הוי עלי' דין מחובר אך אעפ"כ סובר דבספינה צריך להיות גוששת משום דהא דעציץ המונח על גבי יתדות דהוי מחובר הוא מטעם יניקה וזה לא שייך אלא בעציץ העומד במקום אחד אבל בספינה העשוי' לברוח לא שייך למימר דלהוי מחובר מטעם יניקה אך צריך להיות גוששת משום דאז הוי על הגדל בו דין מחובר משום דהספינה גופי' הוי כקרקע וזה שייך אפילו היכא דאינו עומד במקום אחד כמו שביארנו ודוק. נמצא לפי דחוי זה דר"י סבירא לי' תרתי סבר היכא דהעציץ מונח על גבי קרקע הוי עלי' דין קרקע והיכא דמונח על גבי יתדות נמי הוי על הגדל בעציץ דין מחובר אך מטעם יניקה

ולפי דברינו אלה הי' נראה לי לחדש ולומר דאף אליבא דהרמב"ם דמפרש דהא דאמר אביי הי' מונח על הארץ והניח על גבי יתדות דחייב היינו מדאורייתא מ"מ אין ראי' מכאן דאביי יסבור דעציץ המונח על גבי יתדות דין תלוש לו לכל הדינין דנוכל לומר שפיר דאביי אית לי' דגם אפילו כשהוא מונח על גבי יתדות נמי דין מחובר לו אך אעפ"כ אמר שפיר היכא דהי' מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתדות דחייב משום תולש משום דלעיל ביארנו דאביי סובר דעציץ המונח על גבי קרקע הא דהוי עליו דין מחובר לקרקע משום דהעציץ גופי' בטיל לגבי הקרקע והוי כקרקע אחד וביארנו ג"כ דלא שייך למימר כן אלא היכא דמונח על גבי קרקע אבל היכא דמונח על גבי יתדות נהי דאמרינן דהוי ג"כ מחובר אך לא מטעם דנחשב כקרקע עולם אך מטעם יניקה לכן נראה דיש שפיר סברא לומר היכא דהי' מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתדות דהוי תולש דנהי דגם עתה שם מחובר עליו אבל מ"מ לא כדמעיקרא דגבי כמה דינין ביארנו לעיל דהוי כתלוש כגון לענין ברכת המוציא ולענין בכורים דהיכא דהעציץ מונח על הקרקע צריך להביא דהוי ,,מארצך״ וכמו שביארנו לעיל. לכן כשהניחו על גבי יתדות הוי כתלוש. וכן איפכא היכא שהי' מונח ע"ג יתדות והניחו על הארץ אף דהוי ג"כ מחובר מעיקרא אעפ"כ הוי זורע משום דעתה הוי כאלו הזרע נטוע ממש בארץ מה שלא הי' נחשב כן מעיקרא ודוק. ובהכי אתי לי שפיר דברי ה"ה הל' שבת הל' ד' ד"ה גבשושית של עפר דהנה בשבת (דף פ"א ע"ב) רש"י ד"ה חייב משום תולש כתב שם רש"י ז"ל וז"ל ול"נ דהאי חייב לאו דוקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קנוח ע"כ וכתב ה"ה שם אחר שהביא דברי רש"י ז"ל אלו וז"ל ה"ה ונראה שלא הי' גורס בההיא דצרור חייב חטאת אלא חייב בלבד ע"כ פירוש דלעיל שם בגמרא שבת אמר ר"ל צרור שעלו בו עשבים מותר לקנוח בה והתולש ממנו בשבת חייב חטאת על זה כתב ה"ה דרש"י ז"ל לא גרם חייב חטאת אלא חייב סתם ונלאו כל מפרשי הרמב"ם להבין כונתו של ה"ה מה קשה לו על רש"י אם היתה הגירסא חייב חטאת ומה שייכות יש לזה עם מה שכתב רש"י דחייב דקאמר אביי היינו חייב מדרבנן אבל חייב דכתב ר"ל בודאי חייב חטאת מדאורייתא גם לרש"י אך לפיענ"ד נראה פשוט דקשה לה"ה המגיד ז"ל מה שהי' באמת קשה לי למה צריך רש"י למידק דהאי חייב מדרבנן דאי מדאורייתא היכי מותר לקנח בצרור שעלו בו עשבים הוי לי' לרש"י ז"ל למידק בהדיא מדברי ר"ל מדאמר ר"ל דוהתולש ממנו חייב חטאת ובודאי מיירי ר"ל היכא דהצרור מונח בידו א"כ מוכרחין לומר דאפילו מונח באויר נמי הוי מחובר א"כ ע"כ חייב דקאמר אביי הוי מדרבנן והא לא מסתבר למימר דהוי אמינא דהא דאמר ר"ל דחייב חטאת היינו היכא דמונח על גבי קרקע דהא פירוש דברי ר"ל הוא כן דאעפ"י דהתולש ממנו במתכוין חייב חטאת אעפ"כ מותר לקנח בו ולא חיישינן דלמא יתלשו ממנו עשבים משום דהוי שלא במתכוין לענין תלישה ועיין שם בשבת (דף פ"ב ע"ב) דמשמע מש"ס דשם דכן הוא הפירוש אלא ודאי מיירי ר"ל דעודו בידו נמי חייב חטאת אי תולש ממנו עשבים א"כ לימא רש"י ז"ל בדרך פשוט דאי נימא דהי' מונח על הארץ והניחו על יתדות דהוי תולש מדאורייתא א"כ אמאי אמר ר"ל והתולש ממנו חייב חטאת ועכ"פ הוי לי' לרש"י ז"ל למייתי מזה ג"כ סייעתא לדבריו ע"כ כתב ה"ה דלא גרס בדברי ר"ל חייב חטאת אלא חייב בלבד ונוכל לומר דהיינו רק מדרבנן ודוק. כן נראה לי לפרש כונתו של ה"ה ז"ל אך לפי דברי נראה דשפיר גרס רש"י ז"ל בדברי ר"ל חייב חטאת אך עכ"פ ליכא סייעתא מזה דחייב דקאמר אביי היינו מדרבנן דנוכל לומר דאביי ג"כ יודה בעציץ המונח על גבי יתדות הוי עלי' דין מחובר לכן ניחא דקאמר ר"ל והתולש ממנו חייב חטאת אף דמונח בידו הוי כמונח ע"ג יתדות אך עכ"פ נוכל לומר שפיר דחייב דקאמר אביי חייב מדאורייתא כמו שביארנו דבשעה שמגביהו הוי כתולשו לענין דלא הוי כנטוע בארץ ממש אלא דאית לי' רק יניקה מן הקרקע לכן מביא רש"י ז"ל סייעתא ממה שמותר להגביהו לקנח בה דאי חייב דקאמר אביי היינו מדאורייתא האיך מתירין איסורא דאורייתא להגביהו מן הקרקע לצורך כבוד הבריות לקנח בה ודוק

והי' נראה לי לתרץ בדברים אלו דברי הרמב"ם שעמדנו עליו בתחילת הסימן דהנה לאחר שביארנו דאביי יכול לסבור שפיר דגם במונח על גבי יתדות נמי דין מחובר עליו, אף דסובר דעציץ המונח על הארץ והניחו על יתדות דחייב חטאת מדאורייתא אך כל סייעתא של רש"י ז"ל הוא מדשרי ר"ל לקנח בי' ואי נימא דהא דאמר אביי דחייב היינו חטאת א"כ האיך מתירין איסור דאורייתא משום כבוד הבריות יכולין לומר ולתרץ דהרמב"ם לעולם סובר דחייב דאמר אביי היינו חטאת אך אעפ"כ לא פליג על ר"ל דשרי לקנח בי' משום דבאמת כבר ביארנו דאפילו הוא מונח על גבי יתדות נמי דין מחובר עליו אך אעפ"כ מחייב אביי משום תולש כשהניחו על גבי יתדות משום דכשהי' מונח על גבי