שמחת החג צח

נמי כרש"י ותוס' ז"ל דכל המחלוקת של ר"י ור"ל הוא דוקא בעציץ שאינו נקוב דלא הוי משובחין אי קדשי או לא אבל בעציץ נקוב נמי יודה ר"י דודאי משובחין נינהו ולא מצינן לממעטינהו מהמיעוט ד,,מארצך" אך הרמב"ם סובר דכל זאת הוא דוקא אי נימא דהעציץ גופי' הוי כקרקע וכל המיעוט לר"י הוא רק מארצך מהמ"ם שבארצך משום דאינה משובחין לכן בעציץ נקוב דהוי משובחין מביא וקורא אבל אי נימא דהעציץ גופי' לא הוי כקרקע רק מה שגדל בעציץ יש לו יניקה מארץ דרך הנקב אז יכולין לומר נהי דלא ממעטינן להו מן המיעוט דמארצך משום דהוי משובחין אבל מ"מ ממעטינן מפשטות הכתוב דכתיב בארצם והכא נהי דיש לו יניקה מן הקרקע אבל כל זמן שלא נטוע בקרקע ממש לא מקרי בארצם וממשמעות הכתוב נוכל לממעטינהו דלא מקרי בארץ אלא דבר הגדל בארץ ממש. דהנה בירושלמי פ"ז מכלאים איתא שם כן ר' יוסי בעי מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ דר"י בעי שם אם על תבואה שגדלה בעציץ נקוב כן פירש שם הפנ"מ דהבעי' אזלא על עציץ נקוב אי יכולין לומר המוציא לחם מן הארץ אע"ג דבעציץ נקוב הוי מחובר ממש לענין שבת וכן לענין שאר דינין אעפ"כ בעי משום דאם נאמר דהעציץ גופי' לא הוי כקרקע אלא מה שיש לה יניקה מן הקרקע ע"ז לא שייך לומר מן הארץ דלא מקרי ארץ לכן ג"כ הכא אי נימא דהעציץ גופי' לא הוי כקרקע נהי דלא הוי חסרון מה שגדל בעציץ נקוב משום פירות משובחין אבל מ"מ הוי חסרון ממשמעות הכתוב בארץ דלא מקרי גדל בארץ לכן נהי דעציץ נקוב לא תלי במחלוקת של ר"י ור"ל אבל מ"מ תלי האי דינא בחקירתנו לכן כיון דהרמב"ם פסק דהעציץ לא הוי כקרקע לכן פסק דמעציץ נקוב ג"כ אינו מביא ולכן ניחא דלא ממעט מן מארצך ולכן נמי לא תני להו לעיל בהל' ג' ביחד עם דינא דתמרים שבהרים משום דדינא אחרינא הוא לגמרי ודוק. אך לכאורה תקשה דאי נימא דממשמעות ארץ ממעטינן כל דבר שאינו גדל בארץ ולא תלי זה במחלוקת של ר"י ור"ל אך הסוגיא במנחות סבירא להו דעציץ נקוב נקרא ארץ משום דסבירא להו כצד חקירתנו דהעציץ גופי' הוי כקרקע תקשה לפי זה א"כ עציץ שאינו נקוב אמאי אית לי' לר"ל דמביא הא לא דמי לפירות שבהרים דנהי דר"ל אית לי' דאינם משובחין נמי קדוש אבל מ"מ בעציץ שאינו נקוב הוי חסרון אחרינא משום דלא מקרי ארץ כמו לאנן בעציץ נקוב כן צריך להיות לר"ל בעציץ שאינו נקוב וא"כ גם לר"ל תקשה אמאי מביא כלל בעציץ ובהא אין שייך לומר דיפלגו ר"י ור"ל דלא הוי מעין מחלוקותם כלל אך נראה דלא תקשה דהנה כבר ביארנו לעיל דבאילן אפילו בעציץ שאינו נקוב נמי יונק מן הקרקע לכן אתי שפיר דסתם בכורים הוא מפירות האילן לכן סובר ר"ל שפיר דמביא משום דכיון דיונק מן הקרקע הוי העציץ גופי' כקרקע והוי ,,מארץ״ אך ר"י סובר נהי דלא הוי חסרון ממשמעות הכתוב דנקרא שפיר גדל בארץ אבל מ"מ לא הוי משובחין משום דהוי אינו נקוב אבל בעציץ נקוב ליכא ג"כ החסרון הזה משום דכיון דאיכא נקב הוי משובחין לכן יוכל להביא וקורא ג"כ אבל אנן דפסקינן בזה כרבא דהעציץ גופי' לא הוי כקרקע ממש א"כ פסק הרמב"ם שפיר דאינו מביא דנהי דליכא חסרון מה דלא הוי משובחין אבל איכא חסרון ממשמעות הכתוב דבארצם דכיון דאינו נטוע בקרקע ממש לא מקרי גדל בארץ כמו דהירושלמי בעי למימר דלא יוכל לומר המוציא לחם מן הארץ ודוק

נחזור לעניננו דנלענ"ד לומר דאי אמרינן דעציץ נקוב המונח על גבי יתדות הוי כמחובר כמו דאמרינן בגיטין (דף ל"ז ע"א) אז לא נוכל לומר הטעם הב' של חקירתנו דהיינו שהעציץ גופי' נחשב לקרקע דלא מסתבר למימר כן דהא יש הפסק בין העציץ להקרקע אך מוכרחין לומר דהטעם דנחשב למחובר הוא משום דיש לו יניקה מהקרקע. אך לכאורה תקשה לפי זה דהא ביארנו דאביי סובר דהעציץ גופי' נחשב לקרקע ואעפ"כ פירש רש"י ז"ל בשבת דהא דקאמר אביי הי' מונח על גבי קרקע והניח על גבי יתדות דחייב היינו מדרבנן ולפי דברינו מדאורייתא הי' לו לחייב משום דבאויר ליכא למימר דהוי כקרקע. אך נראה דלא תקשה כלל משום דיכולין לומר נהי דסבירא לי' לאביי דאי מונח העציץ על הארץ נחשב כקרקע מ"מ טעמא דיניקה נמי אית לי' לכן כשהוא מונח על גבי יתדות נהי דליכא למימר דהוי כקרקע אעפ"כ נחשב כמחובר מה שגדל בתוכו משום דיונק מן הקרקע וכן לרבא דסבירא לי' דעציץ נקוב הוי כקרקע מטעם יניקה נמי יכול לסבור דעציץ המונח על גבי יתדות דהוי תלוש משום דיכולין לומר דאי מונח על גבי יתדות ליכא יניקה לגבי' כלל ואתי שפיר לפי דברינו מה שדחי רבא בגיטין (דף ז' ע"ב) את דברי ר' זעירא דאמר לענין אי עציץ נקוב המונח על גבי יתדות אי הוי עלי' דין מחובר אי לא לענין מעשרות ושבת דתלוי במחלוקת של רבנן ור"י בספינה לענין תרומה ומעשרות אי צריכה הספינה להיות גוששת בארץ או לאו ודחי רבא דאפילו ר"י נמי סובר דעציץ המונח על גבי יתדות הוי מחובר והא דצריך בספינה גוששת משום דשאני ספינה דעשויה לברוח דלכאורה קשה סברת רבא דאי עציץ המונח על גבי יתדות הוי כמונח על הארץ מה חסרון יש בספינה דעשוי' לברוח דאי עשוי לברוח הוי חסרון כן צריך להיות בגוששת נמי דהא קאי עתה לפי זה דמונח על גבי יתדות ומונח על הארץ דין אחד להם אך לפי דברינו ניחא דזאת אמרנו דאפילו נאמר בעציץ נקוב המונח על גבי יתדות הוי עלי' דין מחובר אבל מ"מ אמרנו דלאו משום דעציץ גופי' נחשב כקרקע אך מטעם דהוי כאילו הזרע יונק מן הארץ שתחת לעציץ והי' נראה לי דלא שייך לומר דהוי מחובר מטעם יניקה אלא היכא דהעציץ עומד במקום אחד אבל היכא שהעציץ אינו עומד במקום אחד אלא מעבירו ממקום למקום אז בשלמא אם נאמר דהעציץ גופי' הוי כקרקע שייך שפיר לומר דאע"פ דהעציץ אינו עומד במקום אחד אעפ"כ הוי על הזרע בתוכו דין מחובר משום דמ"מ לגבי הזרע הוי העצי במקוה אחד דכל היכא דאיתי' הזרע בתוכו אבל אי נאמר משום יניקה דהוי כאילו הזרע נטוע בהארץ שתחת לעציץ אז יש לומר דלא שייך למימר כן אלא