שמחת החג צו

תולש דהא ר"ל גופי' אית לי' בירושלמי כאביי דהנה בירושלמי שבת פ"ז הל' ב' (דף ע"ב) דפוס רא"ם סובר שם ר"ל דהניח עציץ על גבי עציץ דחייב שתים משום קוצר ומשום נוטע פירוש דמה שהגביהו מחויב משום תולש ומה שהניחו מחויב משום נוטע הרי דר"ל גופי' סובר כאביי ואין לומר דהירושלמי יפלוג על הבבלי במה שהתיר ר"ל לקנח בי' ויסבור דר"ל לא סבירא לו כן כמו שמצינו בהרבה מקומות כן בירושלמי שמשנה דעת האמוראים מן הבבלי ליכא למימר כן משום דבירושלמי גופי' פ"ח איתא ג"כ שם כגמרא דילן דר"ל סובר דצרור שעלו בו עשבים דמותר לקנח בו עיי"ש הרי דאיתא לתרווייהו וע"כ מוכרחין לומר דחייב דקאמר ר"ל ואביי היינו מדרבנן. איברא דמלשון הש"ס משמע דחייב מדאורייתא וכן שם בירושלמי אבל עכ"פ ראינו מזה הירושלמי דאיתא לתרווייהו וא"כ אמאי לא פסק הרמב"ם כר"ל דמותר לקנח בי' וצריכין להבין ג"כ אם נאמר כהרמב"ם דחייב היינו מדאורייתא האיך יכול להיות דר"ל יסבור כאביי דמגביהו מן הארץ יהי' חייב חטאת ואעפ"כ יהי' מותר לקנח בי'. והנה ה"ה תירץ שם דר"ל מיירי דמונח הצרור על גבי יתדות לכן התיר לקנח בי' משום דהוי כתלוש ודין היתר דקנוח צרור כתבו הרמב"ם בפ"ט ואעפ"י שלא כתב שם שהי' בו עשבים דכיון שמונח על גבי יתדות אין נ"מ משום איסור עשבים ע"כ דברו שם וחוץ מן הדוחק להעמיד דברי ר"ל דהצרור מונח על גבי יתדות קשה לי א"כ אמאי מסיק ר"ל דוהתולש ממנו חייב חטאת הא הוי כתלוש כיון דמיירי דמונח על גבי יתדות אך יותר מזה קשה על הרמב"ם דלעיל מיני' בהל' ג' כתב שם הרמב"ם דהתולש מצרור שעלו בו עשבים דחייב ולא מפליג והרמב"ם בין מונח על גבי הארץ או מונח על יתדות ומשמע דעכ"פ חייב והאיך הוא הא כיון דהרמב"ם פסק דעציץ נקוב אם הגביהו מעל הארץ הוי כתולש א"כ אמאי חייב חטאת בתולש מצרור שעלו בו עשבים אם אין מונח על הארץ

והנה קודם שאבאר בזה את דברי הרמב"ם והירושלמי אבאר איזה ענינים בדינא דעציץ נקוב דהנה המשל"מ בפ"ב מהל' בכורים הקשה אמאי השמיט הרמב"ם האי דינא דירושלמי דהנה בירושלמי פ"א הל' ב' דערלה איתא שם כן הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. ר"י אומר מפני שהשרשים מפטפעים אותו פירוש שחוזק יניקת האילן מפעפעת ועוברת אעפ"י שאינו נקוב ,,רבי יונה מפיק לישנא״ פירוש שאומרה בלשון אחרת ,,כלי חרס עומד בפני שרשים״ פירוש בלשון בתמי' וכי יש כח בשרשים לעמוד בפני שרשי אילן (הפירוש הוא מהר"ש בפ"ב דחלה) דשניהם אומרים הטעם אמאי לא בעי באילן לענין ערלה עציץ נקוב ופסק כן הרמב"ם בפ"י מהל' מעשר שני וז"ל הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. והנה שם בירושלמי עוד בעי ר' ירמי' נטע בו דלעת ופירש שם הר"ש דהכי בעי לי' אם נטע בהעציץ שאינו נקוב שיש בו האילן דלעת שהוא ירק מאי מי נימא כיון שחשוב העציץ נקוב לגבי האילן ממילא חשוב נמי כנקוב לגבי הירק או לא ומסיק שם מאחר שהוא כנקוב לגבי האילן הוי כנקוב נמי לענין הדלעת ומחויב במעשר מדאורייתא והקשה המל"מ אמאי השמיט הרמב"ם דין זה מהלכה ע"כ. וקצת נראה לי לדקדק מהרמב"ם שהוא פסק היפוך מהירושלמי דהנה בפ"י מהל' מ"ש הל' ח' כתב וז"ל הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה אעפ"י שאינו כארץ לזרעים הרי הוא כארץ לאילנות עכ"ל משמע קצת מהלשון דהרי הוא כארץ לאילנות דאפילו אם נטע בו אילן לא הוי כארץ אלא לאילנות ולא לזרעים דאי לאו הכי הוי לי' להרמב"ם למימר הוי כארץ אם נטע בו אילנות דהוי משמע דהעציץ גופי' נעשה כארץ אם נטע בו אילנות והוי ארץ לכל דבר אפילו לזרעים ודוק. ונראה לתרץ דהנה צריכין להבין בעיית ר"י דבעי אם נטע ירק בעציץ שא"נ שיש בו אילן דרוצה למימר והכי מסיק שם דכיון דהוי כארץ לאילן הוי נמי כארץ לירק וצריכין להבין מאי סברא היא זו דבשלמא לענין האילן הוי אינו נקוב כנקוב משום דכח יניקתו הוא כ"כ חזק עד שיונק מן הארץ אע"פ דלא הוי בו נקב אבל הירק שנטוע בו אין לו כח לינק מן הקרקע אם אין בו נקב ואמאי להוי כנקוב להירק שנטוע בו ומה יתן ומה יוסיף האילן שנטוע בהעציץ שיונק מן הקרקע להירק שאינו יונק מן הקרקע ודוק

ונראה דיש לחקור דהא דאמרינן דמה שגדל בעציץ נקוב הוי כמחובר מי אמרינן דמה שגדל בעציץ נקוב יונק דרך הנקב מן הארץ והוי כמחובר בהארץ שתחת הנקב לכן הוי על הגדל בעציץ נקוב דין מחובר לענין מעשרות ושבת ושאר דינין או נימא דכיון שהזרע יונק מן הארץ דרך הנקב ממילא הוי על העציץ גופי' דין קרקע והוי כמו גריד של עפר שמונח על הארץ כמו כן הכא כיון דליכא הפסק לענין יניקה בינה ובין הארץ דמה שנטוע בה יונק נמי מן הארץ ממילא הוי כאחד עם הארץ ולפי זה מה שגדל בעציץ דהוי מחובר לא חשוב דהוי כמחובר בארץ שלמטה מן העציץ אלא אפילו דהוי מחובר בארץ שבעציץ נמי דין מחובר עלי' משום דהארץ שבעציץ נמי יש דין קרקע עלי' ודוק. ונראה דבזה תלי בעי' דר' ירמי' דאם נאמר כצד הא' דמה שגדל בו דהוי כמחובר הוא משום דיונק דרך הנקב מתחת להעציץ הוי כמחובר שם ולפי זה אם נטע ירק בעציץ שא"נ שגדל בו אילן נהי דהאילן הוי כמחובר לקרקע משום דיונק דרך העציץ מן הקרקע אבל הירק שאינו יונק מן הקרקע לא הוי כמחובר אבל אי נימא כצד הב' היניקה שיונק הזרע מן הקרקע דרך העציץ עושה שהעציץ גופי' נחשב כקרקע לכן נהי דהירק אין לו כח להניק מן הקרקע בעציץ שאינו נקוב אבל כיון שהאילן יונק מן הקרקע אפילו באינו נקוב שכח יניקתו חזק ממילא הוי על העציץ גופי' דין קרקע לכן כשנטע בו ירק נהי דהירק אינו יונק מהקרקע דלמטה אבל מהקרקע שנמצא בהעציץ גופי' יונק לכן הוי נמי כמחובר משום דהעציץ גופי' יש לו דין קרקע עליו ודוק. וזהו ספיקו של ר' ירמי' אי הדלעת הוי כגדל במחובר או לא, ונראה דהנה החקירה שחקרנו תלי' במחלוקת של אביי ורבא בגיטין (דף כ"ב ע"א) איתא שם נקבו בארץ ונופו בחוץ לארץ אביי אמר בתר נקבו אזלינן רבא אמר בתר נופו אזלינן בדאשריש פירוש חוץ לנקב בקרקע א"י כולי עלמא לא פליגי