שמחת החג צד

בעולם וז"ל שם בפ"ד מהל' שגגות כל אלו שתאסר זו הערוה עליהן באיסור מוסיף צריך שיהיו האנשים האחרים מצוין בעולם וכו' אבל אם אינם מצוין אין אומרים אילו הי' לזה בנים או אחין היתה נאסרה עליהן וכו' עכ"ל תקשה לי אמאי לא כתב הרמב"ם רבותא יותר דאפילו היו בעולם לא אמרינן איסור מוסיף אלא א"כ שהיו גדולים ועכ"פ הי' צריך הרמב"ם שם לאשמועינן ולכתוב שיהיו האנשים האחרים מציין בעולם ובני עונשין ולמה לא כתב אלא שיהיו האנשים בעולם ותו לא דמשמע מזה דאף אם הם קטנים נמי הוי מוסיף אע"ג דבעודן קטנים לאו בני חיובא נינהו. ולכאורה עלה במחשבתי לומר. דנהי דהם קטנים וליכא עלייהו איסור דאשת אח אבל עכ"פ האשה אסורה להם משום איסור דא"א לכן שייך מוסיף ג"כ כשהם קטנים דמיגו דנאסרה על הקטן משום א"א דאם יבוא הקטן עלי' תעבור על איסור דא"א נאסרה גם על האח הזה אבל בכל זאת לא הועיל דאם הוא קטן פחות מבן תשע גם לדידה ליכא איסור וממילא לא הוי מוסיף

אך כשעיינתי היטב בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל נראה לי כונה אחרת בדבריו ומצאתי סמך ועוז לדברי בדברי השו"ת רע"א סי' ק"ע דנ"ל דמה דכתב הרמב"ם לכשיגדיל ויבא לכלל מצות יהי' איסור אשת אביו ואיסור אשת אחי אביו באין כאחד אין כונתו לומר דאז כשיחול על הקטן האיסור דאשת אביו יחול עליו ג"כ איסור דא"א אלא נ"ל לומר דכיון דכשיגדיל יהי' חל על הקטן הזה איסור דא"א נמצא דאיסור דאשת אב הוי מוסיף מעתה מה שיחול על הבן הקטן הזה כשיגדיל כיון דעומד לכך ולא דמי להיכא שאין האח בעולם כלל להיכא דישנו בעולם אך עדיין אינו בר עונשין וכן משמע לי קצת לשון הרמב"ם במאי דכתב ולפיכך התנה ואמר בן קטן והואיל ונתוסף בשרה איסור אשת אח לכשיגדיל איתוסף נמי ליעקב משמע מזה דליעקב חל לאלתר אפילו כשהבן עדיין קטן מדכתב הלשון לכשיגדיל משמע בעודו קטן מיירי כשבא עלי' יעקב. ומצאתי הון לדברי בדברי שו"ת רע"א סי' ק"ע שם בתשובה שכתב שם הגרש"א ז"ל לאביו הגאון ז"ל וז"ל שם בד"ה עוד נ"ל ליישב דמדברי תוס' אלו למדנו דגם אם האיסור השני בהיותו לכמו שהוא עכשיו לפניו אין בו תוספת איסור אלא דע"י שינוי שאפשר שיפול בו בזמן העתיד יהי' אז מוסיף איסור כבר נותנים לו מעתה דין מוסיף לחול על איסור שקדם לו וכו' עיי"ש הרי כתב ג"כ כסברתנו. ודוחק לומר דדבריו הם שלא אליבא דהרמב"ם דמצריך שיהיו האנשים בעולם דהוי לי' עכ"פ להזכיר דברי הרמב"ם שלא סבירא לי' כן אלא ודאי שאני היכא דאיכא הדבר בעולם אלא שחסר בו שינוי קצת כגון בענינו שם שיקדיש אותו עיי"ש ובענינינו כאן שיעשה גדול ובין היכא דליכא הדבר כלל בעולם ולכן מדוקדק שפיר דברי הרמב"ם שהבאתי דמצריך רק שיהיו האנשים האחרים בעולם אבל להצריך ג"כ שיהיו בני עונשין לא איכפת לן וממילא מסולק הסתירה שהקשינו על דברינו כיון דהכא חל האיסור לאלתר עליו ולא אחר כשיגדיל אבל היכא דלא הי' האחר בעולם כלל ולא הי' מוסיף בשעת חלות האיסור ואח"כ נולד לא אמרינן כה"ג איסור מוסיף וליכא סתירה מהפי' המשניות כלל וכלל

והנה ראיתי להגאון רש"א ז"ל שם בתשובה דמספקא לי' אי אמרינן תרי תלתא מיגו בדין איסור חל על איסור כגון אם היו לפניו תאנים וענבים שלו ואמר קונם תאנים אלו עלי וענבים אלו עלי ועל פלוני וחזר ואמר קונם ענבים אלו עלי ותאנים אלו עלי ועל פלוני דעל התאנים חל השבועה משום דהוי איסור מוסיף דמוסיף ג"כ לאחריני אי חל ג"כ על הענבים משום איסור כולל דכיון דחל על התאנים חל על הענבים או נימא דכיון דעל התאנים גופא לא חל אלא מדינא דאיסור מוסיף לא אמרינן בזה תרי מגו. ולכאורה תקשה דלפשוט מהפיה"מ שהזכרתי דהא התם חל האיסור דא"א על הקטן רק משום דינא דבב"א ואעפ"כ הוי איסור מוסיף הא הוי תרי מיגו איסור מוסיף על איסור דבב"א אך בפשיטות יכולין לומר דמספקא לי' רק בכולל או במוסיף אבל דינא דבב"א לא מספקא לי' דכיון דחל בב"א לאו איסור חל על איסור מקרי דהא שניהם כאחת חלין ובשעה שהאיסור חל עדיין אין עליו עוד שום איסור

אך באמת דינא דהרמב"ם מה שכתב שם דמאי שחל על הקטן כשיגדיל שני האיסורין בב"א מקרי בזה איסור מוסיף לגבי האחריני הוא לי הפלא ופלא דאם נאמר כן אין לך שום איסור שלא יהא מוסיף ובפרט לפי מה שביארתי דחל לאלתר דהנה איסור נבלה לא חל על טמאה כדביארתי לעיל הסוגיא דמעילה ואמאי לא להוי איסור מוסיף דודאי יש קטנים היום כשנתנבלה דלא היו נאסרים באיסור טמאה נמי ולכשיגדלו חל עליהם האיסור טמאה ונבלה כאחת מילא הוי לגבי השאר מוסיף וכן ביבמות (דף ל"ג) דאמרינן שם דמפלגי ר' חייא ובר קפרא באיסור כולל ואליבא דר"י משמע שם דאיסור שבת על זרות הוי איסור כולל אמאי לא להוי איסור מוסיף דהא איכא מי שנעשה גדול בשבת. ובלא דברי הרמב"ם לא הי' קשה לי כלל דהייתי אומר דזאת לא מקרי כלל מוסיף משום דמוסיף לא שייך אלא היכא דהאיסור השני חל אף לגבי מי שלא נאסר עוד בהאיסור הראשון כגון איסור אשת אח על איסור אחות אשה שייך לומר דמוסיף דנאסרו משום אשת אח אף האחים דלא נאסרו משום אחות אשה אבל מה שחל לגבי אחריני בב"א נמצא דאין מוסיף כלל לגבי האיסור הראשון דהא האיסור הראשון נמי יש עליהם ונהי דחל על האחר מטעם דבב"א אבל לגבי מי שכבר חל עליו איסור הראשון אין יכול לחול משום דאיסור השני לא מוסיף לגבי איסור הראשון כלל וכלל ודוק. ומהאי טעמא הי' נראה לי לא רצו שאר הראשונים שהביא הש"מ לתרץ הקושיא כמו שתירץ הרמב"ם ז"ל דהיינו שהי' קטן משום דסבירא להו דזה לא נקרא איסור מוסיף כדביארנו אבל הרמב"ם שכתב כן קשה לי הני קושיות שהקשיתי אך היותר קשה לי על דברי כולם אמאי פסיק ותני רב שם במעילה דנבלה וטמאה אין מצטרפין לענין אכילה דמשמע מזה דעל