שמחת החג צג

דאיסור כלתו הוי רק לאבי הבן אעפ"כ הוי איסור מוסיף משום דמוסיף איסורי לגבי אחי בעלה או בן בעלה משום אשת אח או אשת אב חל נמי לגבי דילי' האיסור דכלתו א"כ לא שייך צד חקירתנו דהטעם הוא משום דהאיסור האחרון כולל יותר דהתם באיסור כלתו אין כולל יותר מהאיסור דבת בתו והא דנאסרה בנשואי בנו לאחיו או לבנו הוא מטעם איסור אחר משום א"א או א"א אלא ודאי באיסור מוסיף משני שמות מוכרחין לומר כצד הא' של חקירתנו ואע"ג דלכאורה גם כצד הא' של חקירתנו לא אתי שפיר דהא ביארנו בצד הא' של החקירה דהא דאיסור מוסיף חל על איסור הוא משום דנאמר דכיון דסוף כל סוף חל בה שם האיסור האחרון לגבי האחריני חל נמי לגבי דידי' וזאת לא שייך לומר אלא היכא דשם האיסור שנאסרה לאחריני הוא משום אותו השם שנאסר ג"כ לדידי' כגון בא"א על אחות אשה דכיון דחל עלי' שם האיסור דא"א לגבי האחים האחרים חל נמי לגבי דידי' אותו שם האיסור אבל היכא דהוי מוסיף משני שמות כגון התם בכריתות דכלתו הוי מוסיף משום דנאסרה לאחיו או לבניו משום אשת אח או אשת אב לכן נאסרה ג"כ לאבי הבן משום כלתו דהתם לא חל עלי' שם כלתו כלל לאחריני והאיך שייך לומר בזה מוסיף אך מ"מ לפי סברא זו נוכל לומר כיון דזאת מוכח דאמרינן איסור מוסיף אפילו משני שמות מוכרחין לומר כן דנהי דאותו שם האיסור לא חל בה אבל מ"מ כיון דסוף כל סוף אותו הקדושין של בנו פעל בה שנאסרה לאחיו של בנו או לבניו של בנו הרי דחל בה שם דמקודשת לאותו האיש דהא אסרה על קרובותיו וממילא הוי כלתו נמי ונהי דמצד הסברא היינו מחלקים דלא דמי איסור מוסיף משם אחד לשני שמות כדכתבנו אבל מ"מ כיון דמוכח דאמרינן איסור מוסיף גם משני שמות יש מקום לומר בזה כדאמרנו אבל לפי הצד השני של חקירתנו אין מקום כלל לומר דיהני איסור מוסיף משני שמות דהא ביארנו סברת הצד השני הוא משום דהא דאמרה התורה דאין איסור חל על איסור הוא באיסורין שוין אבל היכא דהאיסור השני סובב יותר מהאיסור הא' יכול לחול וזאת לא שייך אלא היכא דהאיסור השני גופי' אוסר לאחריני כגון באיסור מוסיף משם אחד אבל במוסיף משני שמות דאותו האיסור שוה לאיסור הראשון א"כ האיך יכול לחול ודוק. היוצא מדברינו דגם הריטב"א ז"ל יודה באיסור מוסיף משני שמות דהטעם הוא כצד הא' של חקירתנו

והנה שם בכריתות דמוקי שם דאיכא ברא לסבא כתב שם רש"י ז"ל ואחיו של זה הוא דמיגו דאיתוסף איסורא אההוא ברא משום אשת אב איתוסף נמי אהאי ע"כ. והנה לפי פירוש רש"י ז"ל הוי כאן איסור מוסיף משם אחד אבל באמת קשה על פירושו דהאיך יחולו על ההוא ברא איסור דאשת אב הא אסור עלי' משום אשת אחי אביו עיי"ש בגמרא והש"מ הקשה שם כן משמו של התוס' ומביא שם פירוש אחר בשם ר"י דאיכא ברא לסבא היינו לאבי אביו ואסור לו משום איסור דאשת אח וכיון דאיתוסף איסור אשת אח לגבי זה איתוסף בי' נמי איסור אשת אב לגבי זה וא"כ לפי פירוש זה הוי האיסור מוסיף משני שמות ועיי"ש בשיטה מקובצת וממילא מיושב שפיר הריטב"א ז"ל מה שהקשינו עליו דהאיך סובר דאפילו דאינו מוסיף בפועל הוי נמי איסור מוסיף דהכא משמע דצריך להיות מוסיף בפועל ממש אבל לפי דברינו ניחא דזאת ביארנו דסברת הריטב"א הוא לשיטתו דמשום דסובר דסברת דאיסור מוסיף הוא כצד הב' של חקירתנו לכן סובר דאין צריך להוסיף בפועל ממש אבל זאת ביארנו דהיכא דהוי איסור מוסיף משני שמות מוכרח לסבור דסברת דאיסור מוסיף הוא כצד הא' של החקירה וא"כ היכא דהוה מוסיף משני שמות גם הריטב"א יודה בזה דצריך להיות מוסיף בפועל ממש וא"כ אתי שפיר הסוגיא דכריתות דכיון דהתם מיירי באיסור מוסיף משני שמות לכן מוכרח הש"ס לאוקמי דאיכא ברא לסבא ממש אבל בעלמא באיסור מוסיף משם אחד דהתם שייך לומר כצד הב' של חקירתנו יסבור שפיר דחל אף דאינו מוסיף בפועל ממש אך דבכת להוסיף נמי הוי איסור מוסיף ודוק

והנה ראיתי להרמב"ם בפירוש המשניות בכריתות (דף י"ד ע"ב) שם על המשנה דהבא על בת בתו שתירץ על הקושיא שהקשו דמאי משני שם הש"ס דאיכא ברא לסבא והוי איסור מוסיף משום מגו דחל לגבי ההוא ברא איסור דאשת אב חל נמי לגבי דהאי האיך יכול לחול על ההוא ברא איסור דאשת אב כיון דאסורה לגבי' עוד מקודם משום איסור דאשת אחי אביו ותירץ שם וז"ל שם באמצע הדברים ומאמר זה קשה להבין ולפיכך שים לבך להתבונן בו וזה ששרה זו שמת בעלה שהי' אחי יצחק והי' ליצחק בן קטן כמו דאמרנו מלבד יעקב אילו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגיע לכלל מצות משום אשת אחי אביו בלבד וכשיבם אותה יצחק לכשיגדיל ויבא לכלל מצות יהי' איסור אשת אביו ואיסור אשת אחי אביו באין כאחת וכו' ולפיכך התנה ואמר בן קטן ונתוסף בשרה איסור אשת אב אצל הבן הקטן לכשיגדיל איתוסף נמי ליעקב עכ"ל

תוכן תירוצו לומר דהכא מיירי דאחיו הי' קטן ולכך כשיגדיל חל עליו איסור דאשת אב ואיסור דאשת אחי אביו בבת אחת ולכך חל עליו ג"כ האיסור דאשת אב. והנה לכאורה תקשה על דברי שאמרתי לעיל דלא שייך איסור מוסיף אלא בשעת חלות האיסור דהיינו בשעת עשיית המעשה שהאיסור נולד ממנו אבל אם בשעת מעשה לא הי' האיסור מוסיף אלא אח"כ נעשה מוסיף אז לא אמרינן בזה איסור מוסיף דליחול עלי' אח"כ האיסור האחרון והוכחנו כן מתשובת רע"א ז"ל והכא מפורש להיפוך דהא הכא אעפ"י בשעת עשיית המעשה שהאיסור נולד ממנו לא הי' מוסיף דהיינו בשעה שיצחק יבם את שרה אך אח"כ שהבן הקטן נעשה גדול אז חל עליו האיסור דאשת אב וחל נמי עליו הרי לך בהדיא דאיסור מוסיף שייך נמי בכהאי גונא

אך באמת הי' קשה לי לפי פירוש המשניות הזה הא הבאתי לעיל דברי הרמב"ם בהיד החזקה דלא אמרינן מוסיף או כולל אלא כשיהא האנשים