שמחת החג צב

האיסור השני לגבי האחריני חל נמי לגבי דידי' כגון באשת אח על איסור דאחות אשה נהי דלדידי' לא מצי לחול שם איסור דאשת אח אבל לגבי אחים אחרים חל עלי' שם האיסור דאשת אח ממילא לגבי דידי' נמי חל האיסור אשת אח או נימא דסברא אחרת בזה והוא כיון דהאיסור האחרון כולל או מוסיף יותר מן הראשון הוי איסור הראשון לגבי דידי' כמאן דליתא לכך יכול לחול דדינא דאין איסור חל על איסור הוא דוקא לגבי שני איסורין שוין אבל היכא דהאיסור האחרון סובב יותר מן הראשון כגון דמוסיף יותר אנשים תחת האיסור או דכולל יותר חתיכות אין אנו מחשבין עם האיסור הראשון כלל בזה והנ"מ בין שני צדדי החקירה יבואר בדברינו אי"ה ודוק

ונראה דהרמב"ם ורש"י ז"ל יפלגו בהחקירה הזאת דרש"י ז"ל כתב בחולין והבאתי לעיל דשבת על יוהכ"פ הוי איסור מוסיף משום דמוסיף סקילה הרי מזה דרש"י סבירא לי' כהצד הב' דטעם דאיסור חל על איסור במוסיף משום דהאיסור הראשון הוי כמאן דליתא דאי נימא כצד הא' דהטעם הוא משום דחל לגבי אחריני חל נמי לגבי דידי' נמצא לפי זה דלא אמרינן איסור מוסיף אלא היכא דהאיסור השני חל תחילה לגבי מי וא"כ תינח התם בא"א על אחות אשה דשייך לומר כן כיון דחל איסור דא"א לגבי אחריני חל נמי לגבי דידי' אבל בשבת על יוהכ"פ אי לא תחול איסור שבת על יוהכ"פ ממילא ליכא ג"כ מיתת ב"ד ומאי מוסיף שייך למימר בזה אלא ודאי סבירא לי' לרש"י ז"ל כצד הב' ממילא שייך שפיר לומר כיון דאיסור שבת כולל יותר מן איסור דיוהכ"פ דאיכא בה מיתת ב"ד ממילא הוי איסור דיוהכ"פ כמאן דליתא לענין שבת ויכול האיסור דשבת לחול עליו

אבל הרמב"ם בפי' המשניות בכריתות ב,,הנקודה הנפלאה"' שם כתב דלא לעולם הוי איסור הנאה איסור מוסיף אלא דוקא בהקדש אבל במילי אחריני כגון בבשר בחלב לא הוי מוסיף משום כיון דלא חל שם האיסור דבשר וחלב ממילא לא חל ג"כ איסור הנאה נמי דאיסור הנאה דבשר בחלב ילפינן מלא תאכלו וכיון דלא חל איסור אכילה ממילא לא חל ג"כ איסור הנאה נמי זהו תורף דבריו ז"ל. אבל בהקדש צריכין לומר לדידי' דאף דלא חל איסור אכילה משום הקדש אבל איסור הנאה משום הקדש תחול דאיסור הנאה דהקדש אין לו שום שייכות לאיסור אכילה דלא ילפינן איסור הנאה דהקדש מאכילה לכן שייך שפיר לומר מוסיף פירוש כיון דסוף כל סוף דאפילו לא תיחול איסור אכילה משום הקדש אבל איסור הנאה תיחיל וכיון דחל שם הקדש לגבי דינא דהנאה ממילא חל ג"כ לענין אכילה אבל בבשר בחלב איך נאמר דהוי מוסיף משום דכיון דחל איסור דבב"ח לענין הנאה חל נמי לענין אכילה אדרבה נימא איפכא כיון דלא חל לענין אכילה ממילא גם לענין הנאה אינו יכול לחול דהא איסור הנאה בב"ח תלי' באיסור אכילה ודוק. זהו מה שנראה לי בפירוש דברי הרמב"ם

וכיון דאתינא להכי הרי לך בפירוש דהרמב"ם סבירא לי' כצר הא' של החקירה דכל הענין דאיסור מוסיף דחל הוא משום דאמרינן דכיון דחל לגבי דבר מה חל נמי לגבי דידי' אבל אי נימא כצד הב' אז הוי לעולם איסור מוסיף אפילו בבו"ח משום דכיון דסוף כל סוף איסור דבו"ח כולל יותר משאר האיסור משום דאוסר נמי בהנאה ודוק

והנה מה שנוגע לענין המחלוקת של הריטב"א והרמב"ם דאי ליכא אחי אחריני אי אמרינן איסור מוסיף נראה דתלי' בתקירתנו דאי אמרינן כצד הא' של חקירתנו דהיינו דהא דהיכא דאיסור השני מוסיף אמרינן איסור חל על איסור משום דכיון דבע"כ חל עלי' שם א"א לגבי האחים האחרים ממילא חל נמי שם א"א לגבי דידי' נמי בודאי לפי סברא זו אין לדברי הריטב"א שום מקום דסברא זו לא שייכא אלא היכא דהאיסור מוסיף מוסיף בפועל ממש כגון דאיכא אחים אז שייך לומר כיון דחל עלי' שם דאיסור אשת אח אבל היכא דאינו מוסיף בפועל כגון דליכא אחים אלא מה שיש בכח בהאיסור לאסור זאת לאו כלום הוא לפי סברא זו משום דסוף כל סוף ליכא אחים אחריני ולא חל עלי' השם דאיסור א"א וממילא לא יחול האיסור דא"א גם לזה אבל לפי צד הב' דאיסור מוסיף דחל על איסור הוא משום דכיון דסובב יותר מן האיסור הראשון הוי האיסור הראשון לגבי' כמאן דליתא יש מקום לפי סברא זו לומר דנהי דהאיסור השני עתה לפי מה שהוא אינו מוסיף כלל לגבי איסור הראשון אבל מ"מ כיון דהא דאינו מוסיף לא משום חסרון בהאיסור דהאיסור בעצמו יש לו כח להוסיף אך הוא חסרון במציאות דליכא מה להוסיף אבל האיסור מצד עצמו יש בו כח להוסיף גם בזה האופן אין אנו מחשבין עם האיסור הראשון כן יש מקום לומר אבל לפי צר הא' אין מקום כלל לומר כן ודוק והנה זאת ביארנו לעיל דהרמב"ם סבירא לי' כצד הא' לכן הרמב"ם לשיטתו סובר שפיר דצריכין שיהיו האנשים בעולם אבל הריטב"א יכולין לומר דסובר כצד הב' של חקירתנו לכן סובר דאף דעתה ליכא כה"ג אבל מ"מ כיון דיש באיסור כח להוסיף נמי הוי איסור מוסיף ודוק. ובזה נבא לתרץ את דברי הריטב"א מה שקשה עליו מהסוגיא דכריתות דמשמע משם דלא שייך איסור מוסיף אלא היכא דמוסיף בפועל אבל מה שבכח באיסור להוסיף לאו כלום

ונראה דהנה זאת מבואר בהתוס' ביבמות (דף ל"ב ע"ב) ד"ה איסור כולל. דאיסור מוסיף אמרינן נמי אפילו כשאין השמות שוין וכן מוכת בהדיא בהסוגיא דכריתות שהבאתי (דף י"ד ע"ב). ונראה לא שייך לחקור צד חקירתנו שחקרנו לעיל דטעם דאיסור מוסיף הוא משום דכיון דאיסור האחרון סובב יותר מהאיסור הראשון הוי האיסור הראשון לגבי' כמאן דליתא אלא דוקא באיסור מוסיף משם אחד כגון בא"א על אחות אשה נוכל לומר דהאיסור דא"א סובב יותר מהאיסור דאחות אשה משום דאוסר ג"כ שאר אחים באותו האיסור ע"כ הוי חמיר ויכול לחול אבל באיסור מוסיף משום שני שמות דהאיסור דמוסיף על האחריני הוא איסור אחר לגמרי כגון התם בכריתות דאיסור כלתו הוי מוסיף על איסור דבת בתו והתם לא שייך מוסיף משם אחד משום