שמחת החג צא

אחת שלמה משמע דסבירא לי' כדעת התוס' דחי' לאו דוקא אלא שלמה וא"כ תקשה לי' קושית התוס' כיון דהוא גופי' פסק בפ"ד מהל' מ"א דעל טמאה אין מחויב משום נבלה וכן נמי פסק שם דנבלה וטמאה אין מצטרפין וא"כ איך פסק כאן דחייב משום נבלות הטמאים. והנה הכס"מ תירץ שם דכונת הרמב"ם לא משום נבלה אלא משום בשר שרץ טמא וכן משמע לשון הרמב"ם דכתב מנבלות הטמאים ולא כתב סתם ואחד משום נבלה אבל הלח"מ כתב עליו וז"ל ולא הבינותי זה דכיון דלוקה משום שרץ המים והעוף ושרץ הארץ ושני השרצים שהזכיר רבנו מאי לאו דשרץ טמא תו איכא עיי"ש. והנה הכס"מ מחוסר הבנה כדהקשה עליו הלח"מ מאי שייך עוד למלקי משום שרץ כיון דכבר מחויב הני חמש משום שרץ. והנה כבר כתבתי דלשון הרמב"ם משמע כהכס"מ אך כדי להמתיק דברי מרן ז"ל שלא יהיו כדבר שאין לו הבנה הייתי אומר דבר חדש והוא דהחיוב של ברי' והחיוב דאכילת כזית הם שני דברים מיוחדים. אך בהקדם נביא דברי הירושלמי שמבואר כדברי הכס"מ דהנה בירושלמי נזיר (דף כ"ו ע"ב) דפוס ראם פ"ו הל' א' איתא שם כן ר' אבהו בשם ר"י ב"ח אכל ה' נמלים כאחת חייב על כל אחת ואחת משום ברי' רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת והוא שיהא בהן כזית אכל מן הרסוסין ויש בהן כזית חייב אכל מן הרסוסין כזית ונמלה חייב שתים. אין כיני. פירוש ואם כך הוא הדין נותן. אכל מן הרסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים עיי"ש. הרי בהירושלמי כתוב בהדיא דאפילו אכל מן הרסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים וכש"כ אם הי' כזית חוץ מהנמלה דודאי חייב שתים כדכתב מעיקרא. והנה הפני משה מפרש שם דהא דחייב שתים אחת משום ברי' ואחת משום כזית נבלה אבל לפענ"ד אי אפשר לפרש כן דא"כ אמאי אם אכל הרסוסים לבד אינו חייב אלא אחת אמאי לא לחייב שתים אחת משום שרץ ואחת משום נבלה. אך נראה לי כמו שמפרש שם הקרבן עדה דהשתים הוא אחת משום שרץ ואחת משום ברי' וכן הירושלמי שם לקמן דמפרש דאף באיסור נזיר כן דאם אכל כזית וענבה חייב שתים שם מוכרחין לפרש דהחיוב הוא משום ברי' לחוד דהירושלמי אזיל כשיטת מאן דסבירא לי' דגם חטה הוי ברי' הרי מפורש לך כדברי הכס"מ דחיוב שרץ משום ברי' וחיוב שרץ באכילת כזית הם שני דברים מיוחדים. ולהמתיק הדבר נראה לומר דאיסור ברי' אין איסור על חומר הדבר אלא על צורת הדבר כונתי דאם הברי' ההוא נתחלק לשני חלקים אף דמהחומר לא יחסר דבר אעפ"כ אין לוקה כי איסור ברי' הוא שצורת הדבר התורה אסרה ואם נשתנה צורתה אף דמהחומר לא חסר אעפ"כ פטור וגם איפכא אפילו כשיחסר החומר מהדבר אך שלא נחסר צורתה כגון שלא נטל ממנה אבר רק קצת בשר דהאבר נשאר אעפ"כ מחויב מלקות הרי דהחומר בכל הדבר לא מעלה ולא מוריד והאיסור דכזית הוא האיסור דחומר הדבר גופי' לכן יכולין לומר דאיסור דברי' חומר הדבר הם שני איסורין מיוחדין לכן כשאכל. נמלה שיש בה כזית אף דחייב מלקות משום ברי' אעפ"כ מחויב עוד מלקות משום החומר של הדבר ודוק. ובסברא זו נבין היטב מה שכתבו התוס' במכות (דף ט"ז ע"ב) דאם רסק נמלים אע"פ דיש בהן כזית אין עובר משום הלאוין דלא נכתבו בהן לשון אכילה ומאותן לא ילקה עד שיאכל הברי' שלמה ולכאורה קשה להבין כיון דהתורה אסרתו מהיכי תיתי יהי' פטור אפילו אכל כזית דאנן לא ידעינן אלא דברי' מחויב בכל שהוא ובלא ברי' צריכין כזית אבל שבלא ברי' יהי' פטור מכל מהיכי תיתי זאת ולפי סברתנו לעיל הדבר פשוט משום דכיון דהתורה לא כתבה הלאו בלשון אכילה לא אסרה התורה החומר של הדבר כלל אך הצורה בלבד אסרה התורה לכן כשנתרסקה אין עובר בכלל בלאו הזה אך כשהלאו בברי' כתוב בלשון אכילה כללה התורה ב' איסורין א' צורת הדבר וא' חומר הדבר ודוק

ומדברי הירושלמי שמשמע מהן דעל נמלה בלבד ליכא חיוב אלא לאו אחד והוא לכאורה דלא כהש"ס דילן ועיי"ש במ"ה וש"ק שקשה להם זאת נראה סייעתא להרמב"ם שכתב בסה"מ מלת"ע קע"ט דהנמלה שמחויב ה' היינו מהצמלה שמורכבת מפעולות שונות אבל נמלה בלבד אין מחויב אלא אחד והירושלמי מיירי בסתם נמלה שאינה פורחת ואינה שטה במים לכן לא מחייב אלא אחד ודוק

והנה דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל מאי דסבירא לי' בפ"ד מהל' שגגות הל' ג' דאיסור מוסיף או כולל לא הוי אלא א"כ היו האחין או האחיות בעולם ואם אינן בעולם לא אמרינן בזה אילו הי' עוד אח הי' בכח להוסיף השתא נמי הוי מוסיף לא אמרינן כן דמה שבכת האיסור להוסיף לאו כלום הוא הנה הריטב"א בקידושין (דף ע"ז) ד"ה אפילו תימא לא סבירא לי' הכי דכתב שם באחותו של כה"ג ונעשית אלמנה הוי איסור מוסיף משום דלמחר תהי' אסורה לכה"ג שיתמנה אחריו הרי לך בפירוש דסובר דאפילו ליכא האח בעולם אך שאם הי' הי' נאסר הוי נמי איסור מוסיף

והנה הכס"מ כתב המקור להרמב"ם במאי דכתב דאיסור מוסיף לא הוי אלא היכא שהאחין בעולם מהסוגיא דכריתות (דף י"ד ע"ב) דאמרינן שם דאיסור אשת אב הוי מוסיף לגבי איסור בת בתו גבי ההיא מתניתין דהבא על בת בתו חייב עלי' משום בת בתו וכלתו וכו' ואמרינן מאי מוסיף איכא ומשנינן כגון דאיכא ברא לסבא דעל ההוא ברא לא הוי בת בתו וחל האיסור דא"א לכן חל האיסור דאשת אב נמי לגבי דידי' אלמא דוקא היכא דאיכא ברא לסבא הוי מוסיף אבל אי ליכא ברא לא הוי מוסיף דאי לאו הכי מאי פרכינן מאי מוסיף איכא אלא ודאי דבקושיתו סובר דמיירי דליכא עוד אחין ומשני דמיירי דאיכא עוד ברא עיי"ש בגמרא הרי מכאן בפירוש סייעתא לדברי הרמב"ם וקושיא עצומה לדברי הריטב"א ז"ל

אך לפיענ"ד נראה לתרץ את דברי הריטב"א בהקדם שנבאר באיזו סברא יפלגו הריטב"א והרמב"ם ז"ל דהנה חקרתי הא דאמרינן אע"פ שאין איסור חל על איסור אבל באיסור מוסיף חל אי הסברא הוא משום דכיון דסוף כל סוף חל עלי' שם