שמחת החג צ

למלקות דזאת ליכא למימר התם דמעיקרא נתק ממנה החצי שיעור בשר ואח"כ הגידים והעצמות דבאופן זה לא הוי אמ"ה דאפילו חלק לאח"כ ליכא איסור דאמ"ה וכש"כ קודם אך באיזה אופן חל האיסור האיסור דאמ"ה חל מיד למלקות אבל הכא אינו חל האיסור דנבלה על האיסור דטמאה מיד כשנתהוה נבלה דאז לא הי' שום מוסיף אלא אח"כ במה שמצטרף עם חצי שיעור נבלה אחרת ואז לא שייך מוסיף כדביארנו לעיל ודוק

והרוחנו באלה הדברים לישב ולהבין דברי רש"י ז"ל המוקשים מאוד במס' מכות (דף ט"ז ע"ב) שם אמר רבה בר ר' הונא ריסק תשעה נמלים והביא א' חי והשלימו לכזית דלוקה ששה ופירש שם רש"י ז"ל ד"ה משום וז"ל שכשבולעו הוא מת ומצטרף לכזית נבלה עכ"ל. פירוש דרש"י ז"ל מפרש דהא דקאמר והביא א' חי הוא ממש חי ובתוס' פירש שם דחי לאו דוקא אי ממש אלא פירוש שלם דהוי' ברי' אפילו מת אך כיון דהוי שלם ולא חסר ממנו כלום. וקשה דברי רש"י ז"ל אמאי פירש דחו ממש דזאת בודאי סבירא לי' לרש"י ז"ל ג"כ כסברת התוס' דאפילו מת רק ששלם הוי ברי' דהא רש"י ז"ל פירש שם ד"ה ריסק וז"ל מיעך וכיתת וביטלן מתורת ברי' עכ"ל. הרי דלהוציאן מתורת ברי' סבירא לי' דצריכין למעך אבל אי הוי שלם הוי ברי' אעפ"י דאינו אי אבל לדברינו שהבאנו לעיל דאיסור מוסיף או כולל לא שייך אלא היכא דהוי מוסיף או כולל בשעת חלות האיסור ועוד עשינו הנחה לשיטת רש"י ז"ל דהא דאיסור חל על איסור דחצי שיעור הוא מטעם מוסיף כדביארנו אתי שפיר שיטת רש"י ז"ל מאי דפירש דכונת הש"ס הוא חי ממש

דהנה באמת הקשו שם התוס' ז"ל דאמאי חייב שם ששה ה' משום ברי' וא' משום נבלה הא משום נבלה ליכא לחיובי משום דהא במס' מעילה אמרינן דנבלה וטמאה אין מצטרפין דאין איסור נבלה חל על איסור טמאה וזאת דוחק לרש"י ז"ל למימר דאזיל הסוגיא אליבא דמ"ד דאיסור חל על איסור לכן פירש רש"י דחי הוא חי ממש דהא הקשינו לעיל על האי דינא דנבלה וטמאה אין מצטרפין אמאי לא ללטרף דנהי דבעלמא אין נבלה חל על טמאה אבל הכא דמשום איסור טמאה ליכא אלא חצי שיעור אמאי לא ליחול האיסור דנבלה אך תרצנו דהא לא קשיא משום דטעמא דאיסור חל על חצי שיעור הוא מטעם מוסיף והכא דבשעת חלות האיסור דנבלה לא, הי' יכול לחול על הטמאה משום דאז לא הי' מוסיף לכן אפילו אח"כ שנעשה מוסיף אין יכול לחול כדברינו לעיל דמוסיף לא שייך אלא בשעת חלות האיסור והכא לא נעשה חלות האיסור בשעת הצירוף אך בשעת מיתת הבהמה הטמאה ואז לא הי' מוסיף כלל לכן פירש רש"י ז"ל כאן דמיירי דבשעה שבלע הי' עוד חי אך לאח"כ בשעת בליעה עם הט' המרוסקין מת נמצא דבמה שחל על הנמלה החי' שם נבלה יתוסף בזה איסור נבלה למלקות על הט' נמלים המרוסקין דאיסור שרץ שבהן ליכא אלא חצי שיעור דלצרף לענין איסור דשרץ למלקות לא שייך כאן דאיסור שרץ שבהן לא מעלה ולא מוריד דהא הנמלה החי' הוי ברי' וממילא מחויב משום שרץ משום דידה בלבד וא"כ לא שייך לומר דהנמלה הזאת יצטרף לשאר הנמלים להלקות עליהן משום שרץ אבל לענין נבלה דאין מחויב אלא בכזית והנמלה הזאת משלמת להכזית נמצא דבשעה שבולעו והוא מת דמה שתחול עליו שם נבלה יחול בזה על המרוסקין נמי משום נבלה למלקות דביחד יהי' שם כזית לכן חל האיסור נבלה ג"כ על טמאה משא"כ התם במעילה דבשעת חלות השם דנבלה דהיינו בשעת מיתת הבהמה בין על החצי שיעור דבהמה טהורה ובין על החצי שיעור דבהמה הטמאה לא הי' אז שום מוסיף ודוק

ויתורץ בזה מה שהקשו שם התוס' ז"ל דאמאי צריך לומר דאחד הי' חי נימא דכולן היו מרוסקין ואעפ"כ מחויב שש מלקות משום דכיון דאיכא כזית ביחד וכל השש החיוב הוא משום כזית ולא משום ברי' אבל לדברינו ניחא דכל הטעם דחל איסור נבלה על איסור דשרץ ביארנו משום דאיסור דשרץ לא הוי אלא חצי שיעור וזאת לא שייך אלא אי נימא דאחד הי' חי. ולכן לצרף לענין איסור שרץ למלקות לא שייך כדביארנו דבט' המרוסקין לענין האיסור דשרץ לא מעלה ולא מוריד אבל אי נימא דכולן הוי מרוסקין והחיוב דכל השש מלקיות הוא משום כזית נמצא דהאיסור שרץ הוא על כל הי' נמלים וממילא לא הי' יכול לחול איסור נבלה עליהם משום דאז לא הוי האיסור דשרץ איסור דחצי שיעור וכמו שלא חל לעולם איסור נבלה על איסור דטמאה ודוק. והא דמוכרח לרש"י ז"ל לפרש שבלעו כשהוא חי ולא רצה לפרש שנטל א' חי וצירף להט' והמית אותו דשייך ג"כ לומר כדברינו משום דאפילו נאמר דבשעה שהיו מונחין הט' המרוסקין הביא עוד א' והמית עליהן לא שייך לומר דיחול איסור נבלה דמי יאמר דיאכלן בב"א דהא הוי גופין נפרדין ולכך נשמר רש"י ז"ל ופירש דבשעה שבולעו מת דהאיסור דנבלה בא בשעת אכילה ובאכילה הזאת אכל ג"כ התשעה נמלים המרוסקין נמצא דבשעה שחל החיוב של נבלה על האדם שאכל אז השלים הנמלה החי' לכזית נבלה לכן חל שפיר איסור נבלה של הט' המרוסקין על איסור דחצי שיעור דשרץ ודוק

ובדרך זה יתורץ ג"כ קושיא השני' של התוס' שם ד"ה ולא פליגי שהקשו שם אמאי דאמר ר"י אפילו אחד והוא לימא בחד חי לבד נמי לוקה שש כגון דאית בי' כזית אבל לדברינו ניחא שפיר דאי ליכא אלא אד חי בלבד אין יכול האיסור דנבלה לחול על איסור דשרץ דמאי מוסיף איכא כאן דמלקינן לי' משום שרץ אבל אי איכא ט' מרוסקין דאז ליכא עלייהו איסור שרץ אלא איסור דחצי שיעור לכן יכול לחול עליהן איסור דנבלה ללקות, עליו ודוק. נמצא שלשון של רש"י ז"ל מדוקדק ונתרצו בזה כל הקושיות של התוס' ז"ל על הש"ס דשם. והנה הרמב"ם פ"ב מהל' מאכלות אסורות הל' כ"ד כתב שם וז"ל דאם ריסק ט' נמלים והביא אחת שלמה והשלים לאלו שנתרסקו ונעשה, הכל כזית לוקה שש מלקיות ואחת משום נבלות הטמאים ע"כ הרי הרמב"ם דכתב והביא