שמחת החג ט

היא לכן אינם מחויבין אלא אחת אבל לר"ש דסובר דהקרבן הוא על עצס החטא א"כ הכא דעברו שני פעמים בעבירות מיוחדות מחויבין שתים ודוק, כי נכון הוא בעהי"ת. וראיתי לאחרונים שרצו לגרוס בדברי הירושלמי ר"י במקום ר"ש דר"י ג"כ סובר דהצבור מביאין הקרבן אבל לפי מה שפירשתי לעיל דברי הירושלמי מדוקדק היטב דדוקא אליבא דר"ש מוכרחין אנו לומר דהקרבן הוא על עצם החטא אבל לר"י יש לומר ג"כ דהקרבן הוא בא על חטא של שגגת הוראה לכך נקטו ר"ש ולא ר"י. אך לכאורה במקום ר"מ אמאי לא נקטו ר"י לפי מה שפרשתי לעיל דלר"י מוכרחין לומר דהחיוב הוא בעד ב"ד ולא בעד עצם החטא כיון דסבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וא"כ היו יכולין לינקט ג"כ ר"י יש לומר פשוט דהא מדברי ר"י דמתניתין במאי דסובר דצבור מביאין לא מוכח כלל דסובר דהקרבן הוא בעד שגגת הוראה ואדרבה דלכאורה משמע מזה דעל עצם החטא בא אלא דמכח דיוק ממקום אחר משמע כן אליבא דר"י לכן לא נקטו ר"י דהדבר לא פשוט כ"כ אבל לר"מ וכן לר"ש הדבר מוכח ממשנתינו ודוק. נחזור לדברי הירושלמי ואח"כ מסיק אם אכלו מיעוט בראשונה ומיעוט באחרונה פירוש דקאי אלעיל בשתי הוריות בעבירה אחת אך לעיל איירי באכלו רוב ושחטו רוב אך השתא מיירי דאכלו מיעוט ושחטו מיעוט ומסיק דהוי איפכא מדלעיל דעל דעתי' דר"מ חייב ועל דעתי' דר"ש פטור משום דלר"מ דהקרבן בא לכפר עון של שגגת הוראה מחויב דמצטרף משום דבין המיעוט שאכלו ובין המיעוט ששחטו עברו על עבירה אחת והוא עון שגגת הוראה אבל לר"ש דהקרבן בא לכפר עצם האיסור פטור משום דשני עבירות מיוחדות נינהו אכילת חלב ושתוטי חוץ וזיל להכא ליכא רוב וזיל להכא ליכא רוב כדביארנו לעיל, ונראה דהא דנקט הירושלמי הבעי' בשתי הוראות בעבירה אחת לאו משום סיפא נקטו דהיינו אם יהי' בשתי עבירות ממש אז מיעוט ומיעוט לא מצטרפי אך יכולין לומר דמשום רישא נקטא דהיינו הא דאמרינן דעשו ירוב ורוב לר"מ יביאו רק אחת אימתי דוקא בעבירה אחת אבל בשתי עבירות ממש אז כיון דעשו רוב נתחייבו בקרבן ואז לא יצטרפו מה שעשו לאחר החיוב קרבן עם הקודמין אבל מיעוט ומיעוט בודאי מצטרפין אפילו בשני עבירות מיוחדות ודוק

אך לכאורה תקשה על דברי שכתבתי לעיל דלכך מוכרחין לומר לר"י דהקרבן הוא בשביל שגגת הוראה אע"ג דסובר דהצבור מחויבין להביא הקרבן הוא משום דכיון דסובר דצבור שעשו בהוראת ב"ד פטור א"כ בע"כ אנו מוכרחין לומר אליבי' דהקרבן בא על עון שגגת הוראה של ב"ד א"כ איך אמרנו דלר"ש הקרבן שהצבור מביאים הוא על עצם החטא הא גם ר"ש סבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור, דהנה חוץ ממה ששנינו בהוריות (דף ג' ע"ב) הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן וכו' ר"ש פוטר וכתב שם רש"י ז"ל וז"ל לפי שברשות ב"ד הוא עושה שזה עדיין לא הי' יודע שידעו שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב"ד הלכך פטור עכ"ל הרי בפירוש דר"ש סבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור, וגם התוס' בשבת (דף צ"ג ע"א) הביאו סייעתא ממתניתין זו דסבירא לי' לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור חוץ מזה יש סוגיא ביבמות דמוכח משם בפירוש דר"ש סבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור, דהנה ביבמות (דף צ"א ע"ב) איתא שם רבינא אמר לענין קרבן קתני עשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה ולא מתיא קרבן ופירש שם רש"י ז"ל דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור והאי ברייתא אליבא דר"ש אזלא דקתני בה ר"ש אומר הרי לך בפירוש דר"ש סבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור וא"כ איך נוכל לומר אליבי' דהקרבן שהצבור מביאין בא על עצם החטא

איברא דראיתי בפירוש המשניות להרמב"ם בהוריות במשנה ההיא שהבאתי וז"ל ר"ש פוטר לזה שעושה מן הקרבן לפי שהיתה הוראה שפשטה ברוב הצבור וזה שעשה בכלל רוב צבור מה שעשה עכ"ל. הרי דהרמב"ם סובר דהא דפוטר ר"ש לא משום דסבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור כמו שפירש רש"י ז"ל אלא דהטעם הוא משום דעשו רוב צבור על פיהם והוא בכלל רוב צבור לכן פטור מקרבן ואדרבא מדדחקו להרמב"ם לומר כן רואין מזה דסבירא לי' להרמב"ם דר"ש סבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד שחייב לכן מוכרח הרמב"ם לפרש דטעמא דפטור הוא משום דהוי בכלל רוב צבור. אך מכל מקום תקשה על הרמב"ם מסוגיא דיבמות הנ"ל דרבינא אוקי לה הברייתא דר"ש אומר לענין קרבן דעפ"י ב"ד פטור מקרבן משום דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור כן פירש רש"י ז"ל וכן משמע לכאורה מהש"ס שם דלקמן (דף צ"ב ע"א) דלכך פטור מקרבן משום דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור

אך נראה לתרץ דלהרמב"ם ליכא מזה ראי' כלל דהנה הרמב"ם פוסק בהל' שגגות פ' י"ד הל' ג' דאם התירו ב"ד א"א להנשא משום דהעידו בפניהם שמת בעלה ואח"כ בא בעלה אין זו הוראה אלא טעות לכן ב"ד פטורין והאשה ובעלה האחרון חייבין בקרבן והוא מהסוגיא דיבמות (דף צ"ב ע"א) והקשה שם המנל"מ דלמה לי' להרמב"ם טעם זה דבגמרא לא הוצרכו לטעם זה אלא למאן דאמר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד שפטור לכן הוצרכו לטעם זה שאין זו הוראה אלא טעות דיהא חייב להביא קרבן, אבל להרמב"ם דפוסק דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב בלא טעם זה דאפילו נימא דהוי הוראה נמי חייב משום דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב. והי' נראה לי לומר דהרמב"ם סבירא לי' דהסוגיא זו דיבמות אזלא ג"כ אליבא דהלכתא נמי דכיון דפסקינן דצרוף מהני דמיעוט בחלב ומיעוט בדם דב"ד חייבין להביא קרבן והצבור פטורין לכן נ"מ שפיר ג"כ אליבא דהלכתא אי מקרי טעות או הוראה דלענין אי מצטרף לשאר עבירות והוי רוב דאי הוי הוראה מצטרף ואי הוי טעות לא מצטרף ומחויב הבעל והאשה להביא קרבן וכן מצאתי בח"מ (אהע"ז סי י"ז ס"ק ע"ח) דשני את דברי הרמב"ם כן, והא דדחינן שם הש"ס דיבמות דלכך מחייב ר"א קרבן משום דסבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב א"כ משמע לכאורה דהסוגיא אזלא אליבא דמ"ד פטור דוקא לכן פטור מקרבן היינו משום דאתי למדתי דלא תקשה אליבא דמ"ד דסבירא לי' דהוראה הוי מר"א דסבירא