שמחת החג י

לי' דחייב דאי הוראה הוי צריך להיות פטור לכן משני דלא תקשה משום דאיכא לאוקמי דברי ר"א דסבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכפשטן של דברים דלא מיירי היכא דאיכא צרוף כי היכי דלא תקשה לי' אבל הסוגיא איירי שפיר אליבא דהלכתא ונ"מ לענין צרוף וכאשר ביארתי לעיל, וא"כ לפי דברינו אלה לא תקשה נמי מה שהקשינו האיך אומר רבינא דעשו ב"ד בהוראתן כזדון איש באשה ולא מתי' קרבן הא ר"ש סבירא לי' לפי דברינו דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב דאיכא לתרוצי ג"כ כדברינו לעיל דהכא לא נכנס בעצם המחלוקת של יחיד שעשה בהוראת ב"ד אי חייב או פטור אלא עיקר החדוש הוא דהוי הוראה אם עשו ע"פ ב"ד ונ"מ היכא דיהי' שייך למפטרי' דהיינו לענין צירוף אז אם עשו עפ"י ב"ד פטורין וע"פ עדים חייבין, אבל אה"נ בענין דליכא צירוף יהי' חייב הגם דדוחק קצת לאוקמי כן אבל מ"מ מוכרחין להרמב"ם לומר כן מאחר דסבירא לי' דר"ש סובר דיחיד שעשה בהוראה חייב כדביארנו לעיל

והא דדחקו להו להתוס' בשבת (דף צ"ג ע"א) ורש"י בהוריות לפרש דטעמא דר"ש דפוטר שם במתניתין בהורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן והלך ועשה על פיהן משום דסבירא לר"ש דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור ואמאי לא מפרשי כמו שמפרש הרמב"ם וגם הרע"ב במשניות וגם הראב"ד בהל' שגגות פי"ד שם בסופו משמע שמפרש כן וגם מרבינו חננאל משמע שמפרש כן דטעמא הוא משום שנכלל ברוב שעשו וצבור שעשו בהוראת ב"ד דפטורין דהא הכא מיירי שעשו רוב הצבור כהוראתן דהא תני קודם שהביאו כפרתן הרי מיירי כאן באופן שמחויבין להביא כפרה דהיינו שעשו רוב הצבור כהוראתן. ונלענ"ד לתרץ בדרך פשוט והוא במה שנסתפק לי האיך יהי' הדין למאן דסובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דחייב אם עשו רוב הצבור ואח"כ חזרו בהן והביאו הצבור קרבנם ואח"כ עשה היחיד שלא נודע לו מחזרתן כהוראתן האיך דיינינן לי' אי כצבור דהא הכא עשה הצבור כהוראתן או כיחיד דכיון דכבר הביא הצבור כפרתן ונתכפר להם. נחשב עתה הדבר מחדש והוי כאלו עשה רק הוא לבד על פיהם. ונראה דזה דחקו לרש"י ז"ל ולהתוס' לפרש דהטעם דר"ש דפוטר הוא משום דסבירא לי' דיחיד שעשה בהוראת ב"ד שפטור משום דסבירא להו דאם עשה היחיד לאחר שהביאו הצבור כפרתן כיחיד חשבינן לי' והכא במתניתין איירי ג"כ שעשה היחיד לאחר שהביאו כפרתן דתנן בין שהביאו כפרתן וא"כ מוכרחין לפרש דטעמא דר"ש הוא משום דסבירא דיחיד שעשה בהוראת ב"ד דפטור, אבל הרמב"ם ז"ל ומאן דעימי' סברי להו בזה האופן חשבינן לי' כצבור לכן פירש בטעמא דר"ש משום דנכלל ברוב הצבור לכך פטור וליכא ראי' אליבי' דר"ש סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כנ"ל ודוק

אך באמת צריך עיון רב לפי דברינו דלר"י חיוב הקרבן בא בעד שגגת הוראה והא דלא מייתי ג״כ כל או"א מעצמם קרבן חטאת על עצם החטא ואמרנו משום דר"י סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור וכש"כ צבור תקשה לפי זה להלכה דמשמע מכמה מקומות ברמב"ם הל' שגגות דפוסק בזה כר"י דהקרבן בא בעד שגגת הוראה דבכמה מקומות כתב הלשון חייבין או אין חייבין וא"כ משמע מהרמב"ם דהחיוב הוא על ב"ד וג"כ בזה פסק דלא כר"י דיחיד שעשה בהוראת ב"ד שחייב א"כ לפי ההלכה אמאי לא יהי' כל או"א מחויב להביא קרבן יחיד ג"כ על עצם החטא דכיון שהקרבן צבור בא לכפר איסור השגגה של הוראה. ועלה בדעתי לומר דדין חטא של צבור יש לו דין אחר מדין יחיד שהיחיד מחויב על העצם האיסור שעבר וצבור שחטא לא חייבה אותם התורה על עצם החטא אלא דוקא על איסור שגגת הוראה כמו בכהן המשיח אם שגג בעבירה בעצם בלא שגגת הוראה לא מחייב נמצא דכל החיוב דכהן המשיח הוא בעד איסור שגגת הוראה, כמו כן הכא בחטא של צבור נמי אין חייבין על עצם האיסור אלא על איסור של שגגת הוראה לכן חייבין דוקא בפר אבל מחטאת יחיד פטור כל אחד, והא לא שייך למיפרך מ"ט פטרה אותם התורה דכן גזה"כ הוא כמו דלא שייך למיפרך על כהן המשיח אמאי לא חייבה אותו התורה על שגגת מעשה והא דעשו מיעוט הצבור על פיהם חייבין משום דאז לא הוי חטא של צבור אבל אי הוי חטא של צבור כגון באופן דעשו רוב הצבור על פיהם, פטורין מלהביא קרבן אפילו ב"ד ג"כ לא יוכלו להביא, והא לא תקשה לפי דרכי אמאי אם נתחלף לכל הצבור חלב בשומן ואכלו דחייבין כל או"א להביא קרבן בפני עצמו ולא אמרינן דכיון דחטא של צבור להוי פטורין משום דזה לא מקרי חטא של צבור דכל או"א טעה בפני עצמו וחטא של צבור לא מקרי אלא שיש דבר אחד שכולל כל הצבור ביחד כגון שב"ד הגדול טעה ואז כל או"א אין מחויב להזהר אם ב"ד הגדול פסק שפיר אם לא לכך נקרא החטא חטא של צבור ואז מחויבין להביא רק פר. העלם דבר אבל מעצם החטא פטורין דכן דין הוא דצבו פטורין להביא על חטא של שגגת מעשה. ואם צדי, בסברא זו הי' נפשט בעיית התוס' בהוריות (דף ב' ע"א) ד"ה עד שיהיו כולן בשגגה אחת וז"ל שם צ"ע אם רוב הצבור עשו בזה הענין שנתחלף להם והיו כולם בשגגה אחת אי מחויב ב"ד ע"כ, אבל לפי דברינו אלה אפילו רוב הצבור עשו בזה הענין לאו שגגה אחת מקרי דכל אחד שגג בפני עצמו ושגגה אחת מקרי דיש דבר הכולל שכלל את כל הצבור דהיינו הוראת ב"ד ודוק

והי' עולה בדעתי לחדש ולומר דהא דמבעי' שם בגמרא דאם הורו ב"ד שחלב מותר ועשו מיעוט הקהל על פיהם ומתו ואח"כ הורו ב"ד אחר ועשו ג"כ מיעוט הקהל על פיהם אם מצטרפין אם לא עלה בדעתי לומר דכל הבעי' הוא דוקא לענין ב"ד אי מחויבין להביא פר העלם דבר אבל כל או"א מחויב ג"כ להביא קרבן חטאת בעצמו נמי משום דבאמת הקשינו דאפילו ב"ד מחויבין נמי יהיו כל הקהל מחויבין להביא ג"כ כל אחד בפני עצמו משום דהקרבן שב"ד מביאין הוא בעד האיסור של שגגת הוראה ותרצנו משום דצבור שחטאו פטורין מלהביא על עצם חטא האיסור, אך בזה אמרנו דלא מקרי