שמחת החג פח

יש בו או נימא דהא דקאמר בגמרא דטעמא דחצי שיעור אסור משום דחזי לאיצטרופי, הוא רק סימן לדבר דכיון דחזינן דאם אכל עוד חצי זית נצטרף החצי זית האחרינא עם הראשון ומלקינן לי' והא אין סברא לומר דהמלקות הוא משום חצי זית האחרון נמצא דגם הראשון יש בו חלק האיסור דכל משהו שבכזית הוי חלק מהאיסור אך כשיצטרף כל חלקי האיסור אז מלקינן לי' וכשאכל רק חצי זית הוי רק איסור קלוש נמצא לפי זה דבחצי שיעור דאסור הוא מאותו האיסור שאסור השיעור השלם בחלב משום חלב ובנבלה משום נבלה

והנה אם נימא כצד הב' דחצי שיעור הוא האיסור מאותו הדבר עצמו וכשיצטרף כל חלקי האיסור אז מחויב מלקות שפיר נכון לחלק החילוק שחלקנו לעיל מההיא דתוס' דשבועות שכתבו דאיסור שבועה חל על האיסור דחצי שיעור ובין הסוגיא דמעילה דהא דכתבו התוס' דאיסור חל על חצי שיעור היינו דוקא היכא דעל אותו החצי שיעור חל איסור שלם אבל היכא דבחצי שיעיר זה ליכא כ"א איסור דחצי שיעור אך כשיצטרף עם עוד חצי שיעור יצטרף אז האיסור למלקות לא שייך לומר כן משום דכיון דעל אותו חצי שיעור דטמאה אין חל האיסור דחצי שיעור נבלה וא"כ האיך יצטרף למלקות ודוק. אבל אי נימא כצד הא' דאיסור דחצי שיעור הוא איסור אחר ולא אותו האיסור א"כ נהי דעל איסור חצי שיעור טמאה אין חל האיסור דחצי שיעור נבלה אבל מ"מ כשמצטרפין אותו לחצי שיעור נבלה למה לא נלקה אותו משום נבלה כיון דבטמאה ליכא כ"א חצי שיעור ועל איסור דחצי שיעור דטמאה יכול איסור לחול כדברי התוס' דשבועות לעיל ואע"ג דאיסור דחצי שיעור דנבלה אין חל על חצי שיעור דטמאה אך מה איכפת לן מזה כיון דלפי צד זה החקירה אין לאיסור דשיעור שלם שום שייכות עם האיסור דחצי שיעור ונהי דהאיסור דחצי שיעור אין חל אבל האיסור דשיעור שלם יכול לחול ודוק. ובהא פליגי רב ולוי דרב סובר דאיסור דחצי שיעור הוא מאותו האיסור השלם לכן סובר דאין מצטרפין אבל לוי סובר דהוא איסור אחר לגמרי לכן סובר שפיר דמצטרפין אע"ג דסובר דאין איסור חל על איסור אבל הכא דליכא כ"א איסור דחצי שיעור יכול האיסור לחול כמו שכתבו התוס' דעל האיסור דחצי שיעור חל איסור אחר

ואם צדקנו בדברינו אלה יתישב בזה הראב"ד פ"ד מהל' מאכלות אסורות הל' י"ז. דכתב שם הרמב"ם דכל הנבלות מצטרפין זה עם זה אבל נבלה עם טמאה אין מצטרפין עיי"ש והשיג שם הראב"ד ז"ל וז"ל פלוגתא היא במעילה ורב ור"א הוא דאמרי הכי ולוי פליג עלייהו וברייתא מסייע ללוי דמצטרפין עכ"ל. ולכאורה דברי הראב"ד בזה תמוהים דהא מוקמינן הברייתא כמאן דסובר דאיסור חל על איסור אבל אנן דפסקינן דאין איסור חל על איסור נבלה עם טמאה אין מצטרפין ואם כוונתו להשיג על דברי הרמב"ם שפסק דאין איסור חל על איסור א"כ בכמה מקומות שפסק הרמב"ם דאין איסור חל על איסור הי' לו להשיב כן, וכן הקשה שם הכס"מ. אבל לדברינו ניחא דבעלמא פסק הראב"ד שפיר דאין איסור חל על איסור והכא שאני משום דליכא כ"א איסור דחצי שיעור ולוי סובר כן וגם הברייתא מסייע לי' כדביארנו לעיל לכן השיג שפיר דהי' לו לפסוק כלוי דהא ברייתא מסייע לו והגם דרב מוקי הברייתא כמ"ד דאיסור חל על איסור אעפ"כ שנויא דחיקא הוא כיון דללוי אתי הברייתא ככולי עלמא כדביארנו לעיל ודוק

ומסוגיא דמעילה שהבאנו יש להשיג על דברי מוהרימ"ט ומביאו השעה"מ הל' איסורי ביאה הל' ח' שם באמצע הענין ד"ה כתב מוהרימ"ט דהא דאמרינן דאין איסור חל על איסור היינו דוקא היכא דהתרו בו משום איסור הראשון אבל היכא דהתרו בו משום השני לבד ולא משום איסור הראשון אז אמרינן דחייב משום איסור השני כן דעתו של מוהרימ"ט ז"ל עיי"ש בשעה"מ ומהסוגיא דמעילה שהבאתי יש בהדיא סתירה לדבריו דהא התם בודאי לא התרו בו משום טמאה אלא משום נבלה לחוד דהא ליכא כאן איסור טמאה אלא חצי שיעור ואפילו התרו בו נמי לאו כלום הוא והוי כלא התרו בו ואעפ"כ אמרינן דאי אין איסור חל על איסור דאין לוקה משום נבלה ואפילו ללוי דפליג היינו משום דסובר דאיסור חל על איסור או מטעמא דאיסור טמאה ליכא אלא חצי שיעור כדביארנו אבל בזית גמור מנבלה טמאה בודאי אין מחוייב על איסור נבלה אי סברינן דאין איסור חל על איסור אפילו באופן כזה דהיינו אי לא התרו בו משום טמאה. ודוק כי היא קושיא נכונה על דבריו

אך מ"מ תקשה לי על מה שכתבתי לעיל דהא דכתב התוס' בשבועות דעל איסור דחצי שיעור איסור חל על איסור היינו דוקא היכא דעל החצי שיעור חל איסור שלם למלקות בלי שום הצטרפות חצי שיעור אחר אבל היכא דהאיסור למלקות חל על החצי שיעור בהצטרפות חצי שיעור אחר בזה האופן כתבתי דאין איסור חל על איסור גם באיסור חצי שיעור נמי קשיא לי על זה מדברי התוס' בחולין (דף ק"ב ע"ב) ד"ה שאין בו כזית שכתבו שם דבאבר חי מן הטמאה שאין על האבר כזית בשר חל עליו האיסור דאבר מן החי משום דאיסור טמאה ליכא כי אם חצי שיעור והא הכא דאיסור אמ"ה אין חייבין עליו אלא בכזית נמצא לא חל האיסור אמ"ה על הבשר טמאה למלקות אלא בהצטרפות החצי שיעור דגידים ועצמות וא"כ היכי חל לפי דברינו על החצי שיעור דבשר איסור אמ"ה הא הוי כמו באיסור נבלה על, איסור דטמאה שאין חל ג"כ אפילו באופן דליכא אלא חצי שיעור מאיסור דטמאה ודוק. ודוחק לומר דאיסור אמ"ה שאני מכל האיסורים דאף דאינו מחוייב אלא בכזית מבשר גידים ועצמות אבל מ"מ עיקר האיסור הוא על הבשר וממילא הוי הכא כמו בשבועה דעיקר האיסור הוא על החצי שיעור דדוחק הוא לומר כך

ועלה בדעתי לומר בזה דרך חדשה במה דאין חל איסור נבלה על איסור חצי שיעור טמאה דהנה הא דכתבו התוס' דאיסור חל על איסור דחצי, שיעור כתב הר"ן בשבועות בשם חי' גלנטי והובא ברע"א סי' קפ"א הוא מטעם דהוי חמור על