שמחת החג פה

יכולין לאוקמי אחזקה דהשתא משום דאיכא כנגדה חזקה דמעיקרא דיין כדביארנו לעיל ודוק

ולפי דברינו אלה אתי שפיר קושית התוס' בקידושין שם (דף ע"ט ע"א) במאי דפרכינן שם בגמרא ושמואל מאי שנא ממקוה והקשה שם בתוס' ד"ה ושמואל וא"ת לרב נמי תקשה דע"כ לא קאמר רב דמצפרא נמי בוגרת אלא משום דליכא חזקת נערות וכו' עיי"ש ומתרצין שם דאה"נ דלרב נמי פריך אבל לפי דברינו נוכל לומר דלשמואל דוקא פריך משום דבאמת קשה לומר דבס"ד לא ידע הש"ס דטעמא דמקוה הוא משום תרתי לריעותא דהא משמע כאן דהש"ס כבר ידע מהשקלא וטריא דסוגיא דנדה דהא לקמן מייתינן כאן בסוגיא האוקימתא דסוגיא דנדה דמתניתין דחבית אזלא אליבא דר"ש אך לפי דברינו יכולין לומר דבאמת ידע הש"ס שפיר דטעמא דמקוה דטמא הוא משום תרתי לריעותא אך הש"ס סבר דטעמא דתרתי לריעותא הוא משום דאמרינן אוקי חזקה בהדי חזקה והוי כמאן דליתא חזקה כלל ואוקמינן אחזקה דהשתא לכן במקוה טמא משום דאוקמינן חזקת טמא נגד חזקת המקוה ואוקמינן אחזקה דהשתא דהרי חסר לפניך לכן בשלמא לרב דסובר דחזקה דהשתא היכא דליכא חזקה כלל מהני שפיר אבל לשמואל דסובר דחזקה דהשתא באפי נפשה לאו כלום הוא אמאי טמא כאן אפילו נימא דאוקמינן חזקה נגד חזקה והוי כמאן דליתא מ"מ האיך יוכל החזקה דהשתא להכריע ומשני דלאו טעמא משום דחזקה דהשתא מכריע אלא דחזקת מעיקרא דטמא מכריע ופריך האיך יכולה החזקה דמעיקרא דטמא להכריע הא איכא כנגדה חזקה דמעיקרא דמקוה ומשני דחזקה דמעיקרא דמקוה איתרע לכן יכולה החזקה דמעיקרא דטמא להכריע אבל לרב לא קשה כלל דנוכל לומר דטעמא דתרתי לריעותא הוא משום דאוקי חזקה נגד חזקה ואוקי אחזקה דהשתא אך לשמואל מוכרחין לומר דלאו טעמא דטמא משום דמוקמינן אחזקה דהשתא אך הטעם הוא משום דמוקמינן הטמא. אחזקתו ודוק

היוצא מדברינו דלשמואל דסובר דחזקה דהשתא לא הוי באפי נפשה חזקה כלל מוכרחין לומר דטעמא דתרתי לריעותא כודאי משום דחזקה דהשתא עושה ריעותא בחזקה דמעיקרא אבל לרב דסובר דחזקה דהשתא באפי נפשה הוי חזקה יכולין לומר דטעמא דתרתי לריעותא הוא משום דאוקי חזקה נגד חזקה ואוקי אחזקה דהשתא אע"ג דלרב אינו מוכרח כך דיכולין לומר נמי כשמואל דהטעם הוא משום דחזקה דהשתא עושה ריעותא בהחזקה דמעיקרא מ"מ ביארנו דאתי שפיר טפי לרב דהטעם הוא משום דאוקי אחזקה דהשתא כדי שלא נהי' מוכרחין לאוקמי סתם מתניתין דתרומות כר"ש. אבל באמת נראה לי לפי מה דרצה הגמרא בנדה (דף ב' ע"ב) לומר דגם רבנן ילפי סוף טומאה מתחילת טומאה עיי"ש ברשב"א דמפרש דהא דקאמר שם (דף ג' ע"א) ואבע"א היינו טעמא דר"ש גמר סוף טימאה מתחילת טומאה היינו דמעיקרא סברי דגם רבנן ילפי סוף טומאה מתחילת טומאה ואח"כ בהאבע"א סובר הש"ס דרק ר״ש יליף תחילת טומאה מסוף טומאה אבל רבנן סברי דהא דילפינן מסוטה דספק טומאה ברה"י טמא וברה"ר טהור היינו דוקא תחילת טומאה דהיינו דהספק הוא אם נטמא אז אמרינן דברה"י טמא וברה"ר טהור אבל אם ספק אם נטהר או לא לא ילפינן מסוטה ובין ברה"ר ובין ברה"י הוי ספק היכא דליכא תרתי לריעותא עיי"ש ואם נאמר כסלקא דעתין דש"ס דגם רבנן ילפי סוף טומאה מתחילת טומאה והא דבמקוה שנמדד ונמצא חסר גם ברה"ר טמא ולא ילפינן מסוטה דטהור ברה"ר היינו טעמא משום דהוי תרתי לריעותא מוכרחין לומר לפי זה דטעמא דתרתי לריעותא משוי לה כודאי אפילו לרב דסובר דחזקה דהשתא באפי נפשה הוי שפיר חזקה ואזלינן בתרה מ"מ נהי' מוכרחין לומר דטעמא דתרתי לריעותא כודאי לאו משום דנוקמי אחזקה דהשתא בלבד אך ג"כ הטעם משום דחזקה דהשתא עושה ריעותא בהחזקה דמעיקרא ומוקמינן אחזקה דמעיקרא שכנגדה. דהנה זאת מבואר בתוס' חולין (דף ט' ע"ב) ובנדה (דף ב' ע"א) דספק טומאה ברה"ר דטהור הוא משום דילפינן מסוטה דהא כתבו דאפילו היכא דליכא חזקת טהרה נמי טהור משום דילפינן מסוטה ובאמת קשה לי אמאי לא כתבו התוס' רבותא טפי דאפילו היכא דאיכא חזקה דטומאה נמי טהור ברה"י ולאו דוקא דליכא חזקה דטהרה דהא ספק טומאה ברה"י טמא גמרינן מסוטה ואמרינן דאפילו היכא דאיכא חזקת טהרה נמי טמא כדמבואר בהרבה מקומות בש"ס ובתוס' וא"כ אי ספק טומאה ברה"ר דטהור נמי גמרינן מסוטה אתי דאפילו איכא חזקת טומאה נמי טהור כמו ס"ט ברה"י נגד חזקה ולמה כתבו התוס' דוקא היכא דליכא חזקת טהרה ולא כתבו רבותא יותר דאפילו היכא דאיכא חזקת טומאה נמי טהור כמו ס"ט ברה"י. והי' נלפענ"ד לומר דלפי מה שכתבתי דהיכא דהי' טמא וקודם טהרה נטמא ואינו יכול לעשות הטהרה משום טומאה השני' לאו הטעם דחל עליו טומאה שני' אך הטעם הוא משום דטומאה הראשונה נתארכה א"כ אתי לפי זה דלא משכחת לה כלל ספק טומאה ברה"ר היכא דאיכא חזקת טומאה דהיינו אם נטמא במת והוזה עליו שלישי ואח"כ ספק אם לטמא עוד הפעם נימא דספק טומאה ברה"ר טהור לא שייך לומר כן דהא אם נטמא במת לא חל עליו טומאה חדשה רק שטומאה הראשונה נתארך עליו נמצא דהספק לא בטומאה אלא דהספק הוא אם יכול לטהר ואם יטהר אם מהני הטהרה או לא ובספק טהרה לא אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור נמצא דאם יש לו חזקת טומאה אז הוי ספק ברה"ר טמא ולא משום דלא אמרינן ס"ט ברה"ר טהור נגד חזקה אך מטעם אחר משום דלא הוי ספק טומאה אלא ספק טהרה לכך נקט התוס' דברה"ר טהור אפילו היכא דליכא חזקת טהרה אבל אי איכא חזקת טומאה טמא משום דהוי ספק בטהרה ודוק. וכל זה לא שייך אלא אי נימא דלא גמרי סוף טומאה מתחילת טומאה אבל אי נימא דילפינן סוף טומאה מתחילת טומאה נמצא דאפילו ספק בטהרה נמי אמרינן דספק טומאה ברה"ר טהור וברה"י טמא א"כ אתי לפי זה דברה"ר טהור אפילו היכא דאיכא חזקת טומאה דכל הטעם דאמרנו דחזקת טומאה ברה"ר טמא הוא משום