שמחת החג פג

מיד היא פוגשת בחזקת טמא ואנו אומרים אדרבה כיון דהוא טמא בודאי אין יכול ספק מקוה לטהרו ונאמר איפכא דהעמד טמא על חזקתו נמצא דחזקת כשרות דמקוה יש כנגדה במציאות חזקת טמא ולא משום דטבל בה אדם טמא דאפילו יהי' מציאות דלא טבל בה שום דבר טמא ויהי' ספק אם המקוה כשרה או לא נמי יש כנגדה חזקת טומאה משום דכל החזקת כשרות דמקוה הוא לטהר הטמאים ודאי על זה נאמר כיון דהם טמאים האיך נאמר דנוקי מקוה אחזקתה דלא נעשית בה השתנות כדי שתוכל לטהר אדרבה נאמר דלא נעשית השתנות בטומאה ודוק. אבל התם אם נעמיד האדם בחזקת טומאה אינו פוגש כלל בחזקת טהרה של הכלים דהשאלה על האדם אם הוא טמא לאו לטמא את הטהרות אלא השאלה הוא על גוף האדם לכן כשמעמידין אותו בחזקת טומאה שהוא טמא ממילא מטמא אח"כ כלים אבל במקוה כל השאלה הוא אם היא מקוה כשרה לטהר טמאים לכן יש כנגדה חזקת טומאה דטמא וכן סברא זו בכל תרתי לריעותא כמו"ש הטו"ז ביו"ד הל' שחיטה סי' א' במי שנטל קבלה ואח"כ נמצא שאינו יודע דמטריפין כל מה ששחט למפרע משום דהוי תרתי לריעותא חזקת הבהמה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וחזקה דהשתא דהרי אינו יודע לפניך. וכתב דהגם דמטריפין ג"כ הכלים דיש להן חזקת היתר עיי"ש מה שכתב והסברא לזה הוא כמו שכתבתי דחזקת כשרות דשוחט הוא מה שיכול להתיר את הבהמות לאכילה נמצא דחזקת כשרות דשוחט פוגש מיד בחזקת איסור דבהמה אבל חזקת איסור דבהמה אינו פוגש כלל בחזקת היתר דכלים דהשאלה דעל הבהמה אם היא כשרה או לאו לאו לענין הכלים הוא אלא על הבהמה גופא היא דאנו רוצין לידע אם היא כשרה או טרפה ודוק

והנה נסתפקתי בהבודק את החבית להיות מפריש עלי' תרומה ואח"כ נמצאת חומץ דהוי תרתי לריעותא ואמרינן דהוי ודאי טבל משום דאמרינן דהוי חומץ מעיקרא האיך יהי' הדין אם בא אחד ולקח מן היין קודם שנמצאת חומץ ונסך לע"ז או אחד נדר מיין ושתה בהתראה מאותו יין קודם שנמצאת חומץ ואח"כ נמצא חומץ דאלו לא עשה זה מעשה ההפרשה ולא הי' שייך לעמוד על חזקת טבל בודאי היינו מוקמינן היין על חזקתו דהי' יין הגם דהרי חומץ לפניך מ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא כדמוכח מכמה מקומות אך השתא דמוקמינן היין בחזקת טבל מי אמרינן דכיון דמוקמינן היין אחזקת טבל הרי דמחזיקין שהיין הי' חומץ מעיקרא וא"כ גם לענין יין נסך או לענין נדר נמי אמרינן דהוי חומץ ופטור ממלקות או נימא הגם דמוקמינן אחזקת טבל אבל מ"מ איננו בירור על היין גופי' לאשוויי חומץ רק אמרינן דחזקת היין דכיון דאיתרעי דהא הרי חומץ לפניך אינו יכול להוציאו מחזקת טבל שהי' עד עתה אבל מ"מ חזקת הטבל נמי לא הוי בירור על היין להוציא מחזקת היין שהי' עד עתה

ונלע"ד העיקר כצד הב' דחזקת הטבל אינו מכריע לחזקת היין לענין שאר דברים ואם יהי' נ"מ אם הי' יין או חומץ אדרבה מוקמינן היין אחזקתו ואמרינן דהי' יין והסברא לזה נראה דהנה זאת בודאי למ"ד דחזקת האם לא מהני לבת הרי דחזקה לא הוי בירור כלל אך הדין הוא. שאין יכולין להוציא שום דבר מחזקתו שהי' עד עתה וא"כ לדידי' בודאי אף דמוקמינן בחזקת טבל מ"מ אינו מברר על היין שהי' חומץ ולדידי' בודאי אם יהי' שאלה לפנינו אם הי' יין או חומץ בדבר שלא יהי' נוגע כלל לענין טבל כמו שביארתי למעלה בודאי נוקמי אחזקת יין אך אפילו למ"ד דחזקת האם מהני לבת הרי דסובר דחזקה הוי בירור מ"מ יודה הכא דחזקת טבל אין יכול לברר על עצם היין חדא נוכל לומר דדוקא התם מהני לי' חזקת האם לבת משום דלבת ליכא חזקה כלל נוכל לומר דחזקת האם מברר על הבת דהיא כשרה אבל היכא דאיכא חזקה להיפוך כגון הכא נהי דכיון דאיכא תרתי לריעותא אין יכול חזקת היין להוציא מידי חזקת טבל ולאשוויי אפילו לספק מ"מ יודה הכא דחזקת הטבל אינו מברר על היין דזאת ביארנו במקום אחר דאפילו מאן דמכשיר בבתה דסובר דחזקה הוי בירור מ"מ לא הוי בירור במציאות אך הבירור הוא מכח הדין דכיון דמכשרינן לה ממילא מחזקינן שנבעלה לכשר לכן הבת ג"כ כשרה וזהו דוקא היכא דליכא בבת חזקה להיפוך אבל היכא דאיכא חזקה להיפוך כגון הכא בעניננו נהי דמוקמינן על חזקת טבל אבל מ"מ אינו יכול לברר על היין כי שם איכא חזקה להיפוך. ועוד נראה לחדש ולומר והוא נראה לי עיקר דאפילו למאן דסובר דחזקת האם מהני לבת נהי דסובר דחזקה הוי בירור אפילו למאן דלית לי' חזקה כגון התם בבת אבל מ"מ יודה דחזקה לא הוי בירור אלא על מה דחזקה מעידה עליו בפירוש אבל מה דהחזקה מעידה עליו רק מתורת גרמא ע"ז אין חזקת בירור כלל והוא דהתם בראוה מעוברת דהשאלה הוא אם הביאה פסלה מכהונה או לא וכיון דמוקמינן אחזקתה דהביאה לא פסלה ממילא גם הבת כשרה אבל הכא בעניננו דבאמת חזקת הטבל אינו מעיד כלל על היין בפירוש שנעשה חומץ רק החזקה מעידה שזאת היא טבל דלא נעשית מעשה ההפרשה אך הכא נתקשר הדבר זה בזה דאי נאמר דהוא טבל מוכרחין לומר דהיין נעשה חומץ מעיקרו נמצא דחזקת טבל אינו מעיד על היין אלא מכח גרמא וכל היכא דחזקה אינו מעיד אלא בתורת גרמא לאו כלום הוא והראי' לזה נראה הוא משני כתי עדים המכחישים זה את זה דכל אחד נעשה ספק פסול אעפ"כ אמרינן דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה דכל אחד מוקמינן אחזקת כשרות ואמאי לא להוי התם חזקה נגד חזקה דחזקת כשרות דאחד סותר לחזקת כשרות דשני ולהוי כלית להו חזקה כלל ולהוי ספק פסולים אך התירוץ הוא פשוט כיון דהחזקה אינה מעידה בפירוש שהכת השני' היא פסולה אך החזקה מעידה רק שכת זאת היא כשרה אך המעשה נתקשר כן דאם נאמר דכת זאת כשרה מוכרחין לומר דכת השני' היא פסולה נמצא דהחזקה איננו רק גורם לומר שכת השני' הי' פסולה וזה לאו כלום הוא לכן מוקמינן כל כת וכת אחזקת כשרות ולא הוי חזקה נגד חזקה. וכן בשני שבילין שכל אחד מוקמינן אחזקת טהרה ולא הוי חזקה נגד חזקה משום דחזקת טהרה של כל אחד ואחד אינו מורה