שמחת החג עו

ובדרך הזה נוכל קצת ג"כ לישב דברי הרשב"ם שם בב"ב (דף נ"ה) מאי דכתב דר"א מטהר משום דהוי ס"ס ורבנן מטמאי משום דהוי רק ספק אחד והקשו שס התוס' הא ברשה"י אין חילוק בין ס"א לס"ס. ונראה דיכולין לומר דזאת סבירא לי' להרשב"ם שפיר דברה"י טמא אפילו ס"ס נמי כמו שמפורש בטהרות אך הרשב"ם סבירא לי' דזהו דוקא בספק מגע אפילו יהי' כמה ספקות בזה נמי אמרינן בי' ס"ט טמא אבל בספק ביאה סובר הרשב"ם דלא נתנה התורה דינא דס"ט טמא אלא בספק מגע ולא בספק ביאה וכמו שמפרש רש"י ז"ל בע"ז אך בזה פליג הרשב"ם על רש"י ז"ל דרש"י ז"ל כתב דאפילו בספק אחד נמי ר"א מטהר אבל הרשב"ם סובר דאלו הי' רק ספק א' לא היינו מטהרין דנהי דלא אמרינן ס"ט טמא אבל מ"מ ס"ד לחומרא הוי לן למימר לכן פירש משום דהוי ס"ס והגם דס"ס ברה"י טמא היינו דוקא היכא דיכול לטמאות בודאי אבל הכא דבספק ביאה לא שייך לומר ס"ט טמא לכן נשאר ג"כ הספק מגע וכמו שביארנו לעיל והוי ס"ס ומה שכתב הרשב"ם דלרבנן לא הוי אלא ספק אחד אם הגיע למקום הטומאה אם לאו לאו למימר דאלו היו שני ספקות היו רבנן מטהרין כמו שמשמע מרש"י ז"ל בע"א שהבאתי לעיל אך כונת הרשב"ם ז"ל הוא לומר דרבנן סברי דלא הוי ספק ביאה כ"א ספק מגע דאלו הוי משכחת לה ספק ביאה היו ג"כ רבנן מודו לר"א דעל ספק ביאה לא נתן הדין דס"ט ברה"י טמא אך רבנן סברי דלא משכחת לה ספק ביאה כלל דהוי הכל ספק מגע ולכן הוצרך הרשב"ם לומר דהוי ספק אחד אם הגיע למקום הטומאה אם לאו פירוש ולא הוי ספק ביאה אלא ספק מגע אבל בספק מגע מודו בין רבנן ובין ר"א דטמא אפילו ס"ס כמו שמפורש במתניתין דטהרות ודוק

ובמה שכתבתי לעיל הסברא בשם ההפלאה דלכך אמרינן דס"ט ברה"י טמא אפילו בס"ס משום דכיון דעל כל ספק וספק אמרינן ס"ט ברשה"י טמא א"כ לא הוי לעולם כ"א ספק אחד כמו בס"ס נגד חזקה יכולין לתרץ דברי הרשב"ם ז"ל בפשטות דלעולם סבירא לי' להרשב"ם ז"ל דבין ר"א ובין רבנן מטמאי ברשה"י אפילו בס"ס כמו שמפורש במתניתין דטהרות. אך כל זה לא שייך אלא בספק מגע כיון דעל כל ספק אמרינן דעשהו הכתוב כודאי ולא נשאל אלא על ספק השני ועל ספק השני נמי אמרינן כן אבל היכא דאיכא ספק ביאה ועל ספק ביאה לא אמרינן דעשהו הכתוב כודאי, א"כ בספק השני נעשה ס"ס ועל ס"ס לא אמרינן ספק טומאה ברה"י טמא וטהור דלפי סברת ההפלאה לא נתן באמת הדין דס"ט ברה"י טמא בספק ספיקא כי אם בספק א' אך בספק מגע לא נשאר מעולם כ"א ספק אחד אבל היכא דספק אחר הוי ספק ביאה נמצא דהספק השני הוי ס"ס ובס"ס ליכא הדין דס"ט טמא אבל רבנן סברי דליכא כאן ספק ביאה רק ספק מגע לכן סבירא להו דטמא אבל בספק מגע סבירא להו בין רבנן ובין ר"א דטמא אפילו ס"ס משום דהוי כמו ס"ס נגד חזקה וכמו שביארנו ודוק

סימן יב

הר"ן סופ"ק דקדושין הביא שם בדעת רש"י ז"ל דסובר דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא ממה דכתב רש"י ז"ל בקדושין (דף ע"ג ע"א) ד"ה ואב"א הני נמי תרי קהלי נינהו וז"ל כלומר להנך תרתי דרשות תרי קראי איצטריכו וכו' אלא הוי אמרינן ככל ספיקי איסור על הודאי אזהרת ודאי ללקות עליו ועל אזהרת ספק אזהרת ספק לאיסורא עכ"ל

ולענ"ד נראה להביא עוד ראי' לשיטת הר"ן בדעת רש"י ז"ל מדברי רש"י ז"ל יבמות (דף פ"ח ע"ב) ד"ה ה"ד וז"ל דהא ודאי באיסור מפורסם ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן לי' עכ"ל הרי בהדיא דס"ד לחומרא מדאורייתא עיי"ש דקאי שם הקרא דוקדשתו וכן מדברי רש"י ז"ל בחולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה מי איכא ספיקא נראה מבואר דרש"י ז"ל סבירא לי' דס"ד לחומרא דז"ל שם מי איכא ספקא וכו' וכיון דלא פשיטא לן לא הא ולא הא מהיכא תיסק אדעתין לאכשרינהו עכ"ל הרי דמספק אין יכולין להכשיר ונתקשיתי מדברי רש"י ז"ל בחגיגה (דף ד' ע"א) דמבואר שם בהדיא דרש"י ז"ל סבירא לי' דס"ד לקולא מדאורייתא דמייתינן שם בגמרא ת"ר וכו' זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס ופרכינן שם בשלמא אנדרוגינוס וכו' אלא טומטום ספקא הוא מי איצטריך קרא למעוטי ספקא ומשני אביי כשביציו מבחוץ עיי"ש ופירש שם רש"י ז"ל ד"ה למעוטי ספקא וז"ל בתמי' למה לי קרא מהיכי תיתי לן לחיובי עכ"ל הרי בע"כ מוכרחין לומר דרש"י ז"ל סבירא לי' דס"ד לקולא מן התורה דאי לחומרא הא בודאי צריכה קרא למיפטר טומטום מראי' דבלא קרא הוי מחייבין לי' בראי' משום ס"ד לחומרא ודוק נמצא שדברי רש"י ז"ל סותרים למה שהבאתי מיבמות וחולין דמספק אזלינן לחומרא

והנה התוס' שם ד"ה אלא טומטום פירשו וז"ל ואע"ג וכו' אלא טומטום הואיל ונשי פטורות והאי אימא אשה הוי ממילא הוי פטרינן לי' כי היכי דלא לייתי חולין לעזרה עכ"ל. הרי דהתוס' הודחקו לפרש דפרכת הש"ס דלמה לי קרא למעוטי ספקא הוא משום דלא לייתי חולין בעזרה מוכרח מזה לומר דהתוס' סבירא להו דס"ד לחומרא מדאורייתא לכן הוכרחו לפרש דפרכת הש"ס דלמה לי קרא למיפטר טומטום הוא משום דבלא קרא הי' פטור כי היכי דלא לייתי חולין בעזרה אבל אי נימא דסבירא להו דס"ד לקולא א"כ יפרשו כפשוטו כפירוש רש"י ז"ל דבלא קרא הי' פטור מטעם דס"ד לקולא ודוק

ועלה בדעתי לומר ולתרץ דרש"י ז"ל סבירא לי' פיר דס"ד מן התורה לחומרא כמו שמוכח מכל הנך ראיות שהבאתי והא דמפרש רש"י ז"ל כאן בחגיגה דמספק אין יכולין לחייבו יכולין לתרץ ולומר דרש"י ז"ל לשיטתו בביצה (דף כ"ה ע"א) דסבירא לי' שם דמחזיקין מאיסור לאיסור שם בבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת דמחזיקין מאיסור אמ"ה לאיסור נבלה וא"כ הכא נמי כשהי' קטן הי' פטור מראי' משום פטור דקטן ואח"כ כשנעשה גדול ואתה רוצה