שמחת החג עג

א"א גמורה ואם נשאת הוי הולד ממזר ואסור בבת ישראל וכן בספק נתקדשה מוקמינן אחזקת פנוי' והולד כשר ואסור בממזרת הגם דבספק ממזר דמותר הוא משום דספק ממזר יש לו דין בפני עצמו התם הוא משום דכיון דמוקמינן אותה אחזקה נמצא דהוי ודאי א"א לכן אם נשאת הוי הולד ממזר ודאי אבל הכא נהי נמי דהספק הוא באילן ולא בפירות כמו בספק נתגרשה דהספק הוא באשה ולא בולד אבל מ"מ הא כבר ביארנו דכל הקושיא הוא רק אם נאמר דדין ערלה יש באילן ולא בפירות וכיון דדין ערלה יש באילן כן גם הדין דספק ערלה מותר נמי הוא באילן וכל השאלה דמותר או אסור הוא רק באילן לכן לא שייך להעמידו על חזקתו דכיון דהא דמתירין אותו לאו משום דמוציאין אותו מחזקתו אך דספק יש לו דין בפני עצמו דמותר ודוק. ולפי זה מיושב שפיר הקושיא שהקשינו על הרמב"ם דלמה הוצרכה הלמ"מ לומר דספק ערלה מותר הא מותר משום ספיקא דאורייתא לקולא משום דהא דספיקא דאורייתא לקולא הוא משום דאין חוששין לצד החומר ולא משום דמותר מתורת ודאי נמצא דהיכא דאיכא חזקה אזלינן בתרה אבל השתא דאיכא הלמ"מ דמותר אפילו היכא דאיכא חזקה כנגד כגון דהיינו באילן שיש לו ספק אם הוא בן ג' שנים נמי מותר כמו שביארנו ודוק

ובאלה הדברים יש קצת ליתן טעם לדברי הי"מ שמביאם הרשב"א ז"ל בחדושיו למס' נדה (דף ג' ע"א) דסברי דר"ש נמי סובר האי דינא דס"ט ברה"י טמא היכא דליכא חזקת טהרה ולא פליגי על רבנן אלא היכא דאיכא חזקת טהרה אז לית לי' דברה"י ודאי טמא אבל היכא דליכא חזקת טהרה אז מודה דברה"י טמא בודאי. ולפי דברינו יכולין להטעים דבריהם דיכולין לומר דר"ש לשיטתו דהנה כבר הוכחנו לעיל ממתניתין דטהרות (פ"ו מ"א) דרבנן סברי דהא דספק טומאה ברה"י טמא הוא דינא בפני עצמו ואותה הסברא יכולין ג"כ לומר בספק טומאה ברה"ר דטהור לאו משום דמחזקינן דלא נטמא אך דספק יש לו דין טהרה (היינו לפי הראשונים דסברי דס"ט ברה"ר טהור אפילו דליכא חזקת טהרה). והנה ר"ש דסובר דרשה"ר מפסקת פי' כיון דמטהרין ברה"ר ואומרין שהוא חי מוכיח דגם קודם ברה"י נמי הי' חי הרי מזה דר"ש סובר דהא. דטהור ברה"ר הוא לאו משום דספק יש לו דין בפני עצמו אלא דמחזיקין אותו שלא נטמא ודוק. א"כ לפי זה יכולין לומר שפיר דר"ש נמי סובר האי דינא דס"ט ברה"י טמא אך כיון דבררנו לעיל דכל האי טעמא דמטמאינן ברה"ר אפילו נגד חזקת טומאה הוא משום דספק יש לו דין טומאה בפני עצמו אבל ר"ש דסובר דס"ט בין דטהור ברה"ר בין דטמא ברה"י הוא משום דמחזקינן דמציאות המעשה היתה כן לכן סובר ר"ש דהיכא דאיכא חזקת טהרה לא אמרינן ס"ט ברה"י טמא ודוק

ולפי דברי הי"מ אלו דסברי דגם ר"ש סובר דינא דס"ט ברה"י טמא היכא דליכא חזקת טהרה ניחא לי מה שנתקשיתי בהך מתניתין שהבאתי לעיל המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר דסובר ר"ש דרה"ר מפסקת פירוש דכיון דטהור ברה"ר דמחזקינן אותו לחי א"כ ג"כ כשהי' קודם ברה"ר נמי הי' חי וטהור מי שנגע בו ברה"י נתקשיתי דכיון דכל האי טעמא דר"ש פליג על רבנן הוא כמו שהבאתי לעיל מהש"ש דלית לי' לר"ש האי דינא דס"ט ברה"י טמא א"כ למה לי' לר"ש לומר דלכך מטהר הטהרות שנגעו קודם כשהי' ברה"י משום דעתה ברה"ר דיינינן לי' לחי א"כ גם מעיקרא הי' חי משמע מזה אלו לא הוציאוהו לרה"ר רק לרה"י אחר ואח"כ נמצא שמת הי' מודה ר"ש שמה שנגע ברה"י הקודם טמא ואמאי הא כיון דלית לי' ס"ט ברה"י טמא הוי לי' לטהר משום דמוקמינן אחזקת טהרה ודוחק לאוקמי דבמי שאין לו חזקת טהרה איירי אבל להי"מ אתי שפיר דנוכל לומר כיון דבאמת סובר ר"ש נמי האי דינא דס"ט ברה"י טמא אך סובר היכא דאיכא חזקה לא אלים האי דינא דס"ט יותר מחזקה ולא יכול להוציאו מהחזקה הקודמת אבל מ"מ סובר דספק מיהא הוי משום דדינא דספק טומאה דטמא לא גרע ג"כ מדינא דחזקה והוי כמו חזקה נגד חזקה והוי ספק טמא נמצא דלדידהו הא דאמרינן דר"ש לית לי' דינא דס"ט ברה"י דטמא אבל מ"מ לא מוקמינן אחזקת טהרה ג"כ והוי ס"ט לכן ניחא שפיר דאי לא הי' רה"ר מפסקת אך הוליכוהו מרה"י לרה"י אחר אז כל הטהרות שנגעו בו הוי ספק טמאין אבל השתא דרה"ר פסקת וברה"ר מטהרין לגמרי גם הטהרות שנגעו בו בשעה שהי' קודם ברה"י נמי טהורין וכל זאת ניחא דוקא אי נאמר דגם ר"ש סובר דינא דספק טומאה ברה"י טמא אך לא מהני נגד חזקת טהרה לכן שייך לומר דנהי דלא מהני נגד חזקה לטמא ודאי אבל מ"מ מהני לזה דלא נוכל להעמיד ג"כ על חזקת טהרה אבל אי נימא כשאר הראשונים דסברי דר"ש לית לי' לגמרי דינא דס"ט ברה"י טמא אפילו היכא דליכא חזקה א"כ היכא דאיכא חזקה אמאי לא נעמיד על חזקת טהרה ותקשה לי אמאי הוצרך ר"ש לומר דרה"ר מפסקת אפילו בלא רה"ר מפסקת נמי טהורין הטהרות שנגעו קודם ברה"י ודוק

ואלולי דברי הש"ש הי' נראה לי לומר דמאי דקאמר ר"ש דרה"ר מפסקת הוא לדבריהם דרבנן קאמר להו דלדידי' פשוט דטהור ג"כ ברה"י משום דכיון דלית לי' דינא דס"ט ברה"י טמא ממילא מוקמינן אחזקת טהרה אך אפילו לרבנן דאית להו דס"ט ברה"י טמא ודאי אעפ"כ קאמר ר"ש דצריך להיות טהור משום דרה"ר מפסקת והגם דאמרנו לעיל דטעמא דרבנן הוא משום דמאי דאמרינן דטמא ברה"י וכן בטהור ברה"ר לא משום דמחזקינן לנטמא או לא נטמא אך דספק יש לו דין בפני עצמו אך מ"מ סובר ר"ש דזאת הוא דוקא במאי דמטמאינן ברה"י או דמטהרינן ברה"ר היכא דליכא חזקת טהרה אבל הא דמטהרינן ברה"ר היכא דאיכא חזקת טהרה מאי דמוקמינן אחזקה היינו ודאי דמחזקינן אותו לחי וכיון דמחזקינן אותו לחי א"כ צריך להיות טהור ג"כ מה שנגע ברה"י. ובזה מיושב קושית הש"ש למה מכריע דינא דרה"ר טהור את דינא דרה"י טמא ולא נימא איפכא משום דמאי דמטמאינן ברה"י הוא משום דאמרינן דספק יש לו דין בפני עצמו אבל מאי דמטהרינן ברה"ר הוא משום דמחזקינן אותו לחי גמור לכן מכריע לדינא דרה"י טמא ור"ש לדבריהם