שמחת החג עב

וודאית זאת לא הוי טומאת מת וטומאת מת בעצם הוי ספק לגבייהו לכן מביאין שניהם רק קרבן א' ומתנין ביניהם ודוק

וגם מדברי התוס' חולין (דף י' ע"ב) שם ד"ה ודלמא אדנפק ואתא דכתבו שם וז"ל אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקי מלתא אחזקה דלמא הכא טמא מספק דס"ט ברה"י טמא עיי"ש ואם נאמר דסבירא להו דס"ט דטמא ברשה"י הוא דין בפני עצמו א"כ אפילו נאמר כאן דספק טומאה טמא אבל מ"מ ליכא ראי' מזה דלא בציר שיעורא מכגריס וא"כ שפיר פריך הש"ס ודלמא אדנפק ואתא בצור שעורא מכגריס נמצא דההסגר לא הוי הסגר ונהי דאם בא אדם בבית בתוך ימי הסגירו דאמרינן דטמא ודאי משום דינא דספק טומאה ברה"י טמא כדברי התוס' אבל מ"מ אם הסגירו לא הוי הסגר א"כ איך יהי' משכחת דהבית יהי' לאחר ז' מוחלט כגון דפשה הנגע או טהור אי חסר הנגע ממה שהי' קודם הסגירו דלמא לא הי' הסגירו הסגר ובלא הסגר אין יכול הבית לא להחלט ולא לטהר אפילו נחסר הנגע ממה שהי' כיון דעכ"פ איכא בי' עתה שיעור טומאה דהיינו גריס ועל דינא דהסגר לא שייך למימר לסברתינו ס"ט ברשה"י טמא כיון דהדבר בעצם עדיין בספק אם יש גריס או לאו ודוק

ויכולין לומר דזהו כונת רש"י ז"ל שם ד"ה ויצא הכהן דמסיק שם רש"י ז"ל וז"ל ונמצא שלא, הי' הנגע בשעת הסגר ואין הסגירו הסגר דכמאן דליתי' דמי עכ"ל דלאו קושית הש"ס היא אמאי טמא הנכנס לבית בתוך ימי הסגירו אך דהקושיא היא דההסגר לא הי' הסגר וכדביארנו אלא ודאי מוכרחין לומר דסבירא להו דדינא דס"ט ברה"י דטמא הוא משום דמחזקינן לי' דנטמא לכן שייך שפיר להקשות מאי פריך הש"ס ודלמא אדנפק ואתא בציר לי' שעורו הא כיון דספק טומאה ברה"י טמא ודאי א"כ מחזקינן דלא ניבצר שעורא וממילא ההסגר הוי שפיר הסגר ודוק

נמצא לפי מה שביארנו דהתוס' לא סבירא להו כסברתינו א"כ אין יכולין להכניס סברתינו בכונת דבריהם בב"ק מה שחלקו בין טומאה לאיסור ונראה לי לומר סברא אחרת לתרץ דבריהם והוא דעד כאן לא אמרינן דחזקת האם מהני לבת רק התם דאם הי' לבת עצמה חזקה בודאי הי' מועיל לה דלהוי כשרה לכן אמרינן דחזקה דאם מהני לבת והוי כמו דאית לה לבת עצמה חזקה וכשרה אבל הכא הדין דספק טומאה ברה"י דטמא לא נתנה התורה אלא לענין טומאה בלבד ולא לענין איסור נמצא דלגבי איסור ליכא בירור כלל והוי כמו דינא דע"א נאמן להאכילו בתרומה ולא להשיאו אשה ואע"ג דממנפ"ש דאם מותר לאכול תרומה נמצא דהוי כהן א"כ צריך להיות נאמן ג"כ להשיאו אשה אך אמרינן דכח הנאמנות שיש לע"א מגיע רק לענין אכילת תרומה ולא להשיאו אשה א"כ הכא נמי בירור דספק טומאה ברשה"י דטמא נתנה רק לטומאה ולא לאיסור נמצא דלענין איסור נשאר הספק כמו שהוא ודוק ולא דמי לחזקת: האם דמהני לבת דהתם אילו הי' לבת גופא חזקת בירור דחזקה הי' מועיל לה לכן אמרינן דאעפ"י דהיא גופא אין לה חזקה אבל מ"מ כיון דאחה יש לה חזקה דכשרה הוי כאלו הי' להבת ג"כ אותה חזקה אבל הכא בטומאה לא שייך למימר ממנפ"ש משום דמ"מ מאיזה כח אתה בא לאסור מכח דינא דספק טומאה ברשוה"י וספק ברשוה"י לא מהני לאיסור דבאיסור ליכא חילוק בין רה"ר לרה"י ודוק

ובדברינו אלה נראה להשיב על דברי הש"ש שמע' ד' פרק ד' בהא דנחלקו גדולי הדור בא' ששחט ז' בהמות ואח"כ נמצא באחת מהן שניקב בית הכוסות ונתערבו הכשרות בין הטרפות וקודם שנולד הספק נמכר חצי' אחת לשוק בחזקת כשרות מי נימא דגם חצי השני' מותר מאחר דחצי שנמכר מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש או נימא דחצי' זו מותרת וחצי' זו אסורה ופסק כן הפר"ח דחצי' שפירש מותרת מטעם כל דפריש מרובא פריש וחצי' השני' שנשאר בחנות אסורה מטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי והשיב שם הש"ש כיון דאמרינן בחזקה דחזקת האם מהני לבת א"כ כש"כ ברוב דעדיף מחזקה אמאי לא נאמר דרובא דחצי' שנמכר לשוק מהני ג"כ להחצי' השני' שנשאר בחנות עיי"ש שהחליט כן להלכה. אבל לדברינו חילוק גדול יש בינייהו והוא דבשלמא התם בחזקת האם דמהני לבת הרי בירור חזקה מהני לבת אלו הי' לה אך דאין לה לכן אמרינן דחזקה שיש לאם הוי ג"כ כמו שהי' לבת אותה החזקה כיון דתלוי זה בזה אבל הכא לא שייך למימר דאותו בירור דרוב שיש להחצי' הנמכרת הוי ג"כ כמו שיש אותו בירור דרוב להחצי' שנשארת משום דאטו החצי' הנשארת בחנות אין לה בירור דרוב מצד עצמה אך גזה"כ הוא דבקבוע לא מהני בירור דרוב א"כ מה לי בירור דרוב מצד עצמה שיש לה ומה לי הבירור דרוב מהחצי' השני' הנמכרת בשוק אבל מ"מ מאיזה כח אתה בא להתירה מכח רוב ובקבוע גזה"כ הוא דלא מהני בירור רוב. ודוק כי לפענ"ד נכון הוא בעזהי"ת ונמצא דפסק הפר"ח ברור וקיים דהחציה שנמכרת מותר והחציה שנשארת אסורה ודוק

נחזור לעניננו כיון דבררנו דהא דלא מהני חזקה בספק טומאה ברה"י הוא מטעם דהא דטמא בס"ט ברה"י משום דספק יש לו דין טומאה בפני עצמו וממילא לא שייך לאוקמי על חזקת טהרה וכדביארנו באותו הדרך ממש נוכל לתרץ ג"כ מה שהקשינו דאמאי לא מוקמינן בספק ערלה אחזקתו היכא דהספק הוא לא בפירות אך באילן דנוכל לתרץ ולומר דהא דספק ערלה מותר בח"ל לאו משום דאמרינן דלאו ערלה הוא דמאיזה סברא נאמר כן אך הסברא נותנת דהא דספק ערלה מותר הוא משום דספק יש לו דין בפני עצמו ממילא לא שייך לאוקמי באילן על חזקתו ולומר דהוא פחות מג' שנים משום דבמציאות הוא ספק אם יש לאילן ג' שנים נמצא דמאי דמוציאין מחזקת ערלה לאו משום צד הספק דדילמא הוי יותר מג' שנים אך אמרינן דמותר בודאי אע"ג דכלפי שמיא גליא דערלה הוי נמי מותר משום כיון דבמציאות הוי ספק וממילא לא שייך לאוקמי על החזקה כמו שביארנו לעיל גבי טומאה ודוק והא דבספק נתגרשה או לא מוקמינן אותה אחזקה דהוי