שמחת החג ז

סימן א

הרמב"ם פי"ג מהל' שגגות הל' ד' כתב וז"ל הורו ב"ד בחלב מן החלבים שהוא מותר ואכל מיעוט הקהל על פיהם ונודעה להם שחטאו וחזרו בהן, ואח"כ הורו שע"ז פלונית מותרת ועבד אותה ע"ז מיעוט אחר על פיהם וכשיצטרפו האוכלים לעובדים יהי' רוב הרי אלו מצטרפים אעפ"י שהיתה להם ידיעה בנתים וכו' עיי"ש והוא מסוגית הש"ס דהוריות (דף ג') שם איבעי' להו הורו ב"ד חלב מותר וכו' ואת"ל כיון דקרבנן שוה מצטרף, מיעוט בחלב ומיעוט בעבודת כוכבים הכא וודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה, או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו, ע"כ. חזינן מסוגית הש"ס דהכא דהאי דינא דהרמב"ם דמצטרפים האוכלים והעובדים היא בעי' דלא איפשיטא וכן השיג שם הראב"ד ז"ל א"א בעי' דלא איפשיטא היא ולא ב"ד מייתי ולא צבור מייתי ע"כ פירוש דהראב"ד השיג על הרמב"ם שכתב דב"ד מביאין והראב"ד סבירא לי' דכיון דבעי' דלא איפשיטא היא אין ב"ד מביאין משום ספק חולין בעזרה דלמא לא מצטרפי, וגם כל אחד אינו מביא חטאת בפני עצמו דדלמא ב"ד מחויבין להביא והוי חולין, עיי"ש במפרשי הרמב"ם שנדחקו לומר שנוסחא אחרת הי' לו להרמב"ם בש"ס

ולפענ"ד נראה לתרץ דהנה יש לחקור הא דב"ד מביאין פר העלם דבר של צבור אי הקרבן בא לכפר עבירת עצם הדבר ששגגו בה הצבור כגון אם אכלו חלב מכפר על עון חלב וכן אם אכלו דם מכפר על איסור דם וכן אם שגגו בשאר איסור דהקרבן בא לכפר על אותו האיסור שעברו עלי', או נימא דפר העלם דבר של צבור לא בא לכפר על עצם האיסור ששגגו בו אלא בא לכפר עון השגגה ששגגו שהורו שלא כדין, אך זהו תנאי בדבר שאינן מחויבין משום שגגת הוראה אלא א"כ נכשלו בה רוב הצבור ובשגגת הוראה בלא מעשה אינן מחויבין, אבל מ"מ עצם הקרבן בא לכפר עון שגגת הוראה ולא עצם האיסור ודוק. נמצא לפי צד החקירה הזאת דבין אם שגגו בהוראת חלב ובין ששגגו באיסור הוראת דם לענין כפרה שם אחד להם והוא האיסור של שגגת הוראה ודוק

והנה לכאורה יכולין לומר דזאת החקירה תלוי' בפלוגתא של ר"מ ור"י במתניתין בהוריות (דף ד' ע"ב) דר"מ סובר דהפר העלם דבר של צבור מביאין ב"ד ור"י סבר דצבור מביאין י"ב פרים לכל שבט ושבט, דלכאורה יכולין לומר דר"מ דסובר דב"ד מביאין סובר דהקרבן בא לכפר העבירה של שגגת הוראה לכך סבירא לי' דב"ד מביאין הקרבן ור"י דסובר דצבור מביאין הוא משום דסבירא לי' דהקרבן בא לכפר עצם העבירה לכן מביאין הצבור כן היו יכולין לומר בסקירה הראשונה אבל כד דייקינן שפיר חזינן דאפילו לר"י דסובר דצבור מביאין יכולין לומר שפיר דהקרבן בא לכפר החטא של שגגת הוראה אך סובר דהחטא של שגגת הוראה לא על שם כ"ד לבד נקרא אלא ע"ש כל הקהל משום דהסנהדרין הם שלוחי הצבור לענין הוראה ובטעותם נחשב כאלו הצבור טעו בהוראה כמו דאמרינן דאם חטאו שבעה שבטים צריכים ג"כ שאר השבטים להביא פר העלם דבר אע"ג דהם לא חטאו כלל אעפ"כ אמרינן דכיון דרוב הצבור חטאו נתמשך השם של חטא על כל הצבור דנקרא בזה שהצבור חטא כמו כן הכא דכיון דסנהדרי גדולה הם ראש כל ישראל לענין הוראה ושלוחי כל הקהל נינהו לכן אם טעו נחשב העון בשם הקהל שהקהל חטאו ודוק. וכדי שלא תתמה על סברא זו שאפילו לר"י דסובר דהקרבן מביאין הצבור סבירא לי' נמי דהחטא הוא על שגגת הוראה אלא דנתמשך החטא בשם כל ישראל אביא לפניך פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל שפירש בפירוש כן וז"ל פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בהוריות פ"א משנה ה' וכבר ידעת דעת ר"י שאומר כל קהל וקהל ולא יחייב לב"ד כלום שיש קרבנות הרבה יביאו אותן שלא חטאו ע"י חוטאין וכמו כן שבט אחד שעשה בהוראת ב"ד לדעת ר"י שאר השבטים מביאים על ידו כשהי' רוב קהל עכ"ל. הרי לך בפירוש דהרמב"ם מפרש דהקרבן היא בעד חטא הב"ד וגם מייתי דדמי לי' מחטא שבט אחד אם הי' רק רוב אנשים מישראל מייתי שאר השבטים נמי כמו דביארנו לעיל, אך כל סברתנו היא דוקא לר"י דסובר דצבור לבד מביאין אבל לר"ש דסובר דב"ד וצבור מביאין לדידי' מוכרחין לומר דהקרבן שהצבור מביאין הוא על עצם החטא ולא על שגגת הוראה דכיון דסובר דב"ד ג"כ מביאין קרבן ובודאי מביאין על חטא של שגגת הוראה א"כ מוכרחין לומר דהקרבן שהצבור מביאין הוא על החטא של החלב גופי' וכן בכל עברה שעברו ודוק

והנה ראיתי בתוס' הרא"ש בהוריות (דף ה') ד"ה ת"ר ידעו ב"ד, שכתב וז"ל ואם הורו ב"ד שחלב הקבה מותר והצבור אכלו חלב ואינם יודעים אם הי' חלב הקבה או חלב אחר נראה שהצבור מביאין כל אחד מהם אשם תלוי כי ספק חלב הקבה כספק שומן הוא להם כיון שהתירוהו ב"ד ואם חזרו ב"ד ונודע להם שחלב הקיבה אכלו יביאו פר ואם חלב אחר אכלו יביאו כל א' מהם כשבה או שעירה עכ"ל, וזהו חדוש גדול, ונלענ"ד שתלוי בחקירתנו דאם נאמר דהקרבן שהצבור מביאין הוא בעד העבירה של שגגת הוראה ועל עצם החטא פטורין דכן הוא גזה"כ דצבור שחטאו פטורין להביא על עצם החטא אז בודאי חייבין להביא אשם תלוי דספק הוא דאם אכלו חלב הקבה פטורין מן הקרבן, אבל אם נאמר דמה שהצבור מביאין הוא בעד עצם החטא הרי דהצבור ממנפ"ש חייבין קרבן בעד החטא דאם חלב הקבה אכלו מחויבין להביא פר בצבור ואם שאר חלב אכלו כל אחד ואחד בעצמו מחויב להביא קרבן בעד חטאו וכל הספק הוא איזה קרבן מחויבין אם לכולם ביחד או לכל אחד בפני עצמו ולכך אינן יכולין