שמחת החג סט

שנים א"כ ממילא הפירות הם ערלה ובכגון זה כולי עלמא מודו דחזקת האילן מהני לפירות ודוק

והי' נראה לענ"ד לומר דהנה בקדושין (דף ס"ו ע"א) גבי ינאי המלך דאמרינן שם ויבוקש הדבר ולא נמצא וקאמרינן שם בגמרא ה"ד אי דבי תרי אמרי אישתבאי ובי תרי אמרי לא אישתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ופירש שם רש"י ז"ל וז"ל סמוך אהני דאמרי אישתבאי והיכי קאמר ולא נמצא ואי אמרת אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתתא אחזקתא ה"מ אי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקת כשרות שהרי מעידים על חזקת לידתו בפסול עכ"ל. והנה ראינו מדברי רש"י ז"ל אלו דבר חדש בענין חזקת האם מהני לבת דלא שייך לומר דחזקת האם מהני לבת אלא היכא דהשאלה היא ג"כ על האם אז שייך לומר דכיון דמעמידין האם על חזקת כשרות דהבועל הי' איש כשר ממילא מהני חזקתה נמי לגבי הבן דלהוי כשר אבל אם לגבי האם ליכא שום נ"מ עתה אם היא כשרה או פסולה כגון שמתה או באופן אחר אז לא שייך לומר דלהני חזקתה לגבי הולד משום דלא מוקמינן לה אחזקה כלל כיון דליכא עתה שום שאלה לגבה והסברא לזה נראה פשוט משום דחזקה דמעיקרא אפילו נאמר דהוי בירור כגון למ"ד המכשיר בה מכשיר בבתה דאית לי' דחזקה הוי בירור אבל מ"מ לא הוי בירור במציאות כמו חזקה דאנן סהדי כגון אין אדם פורע תוך זמנו וכדומה דהתם הוי בירור במציאות דהשכל מעיד שהוא כן אבל בחזקה דמעיקרא לא הוי בירור במציאות כגון בספק נתגרשה ספק לא נתגרשה דמוקמינן אותה על החזקה דלא נתגרשה אין מציאות השכל נוטה דלא נתגרשה יותר משנתגרשה אך הבירור דלא נתגרשה נולד מהדין דאמרינן דכיון לענין דינא מחזיקין אותה לא"א גמורה והבא עלי' בחנק א"כ מוכרחין לומר דלא נתגרשה נמצא מזה דאפילו נאמר דאיכא עתה בירור דלא נתגרשה אבל מ"מ לאו בירור במציאות הוא דהשכל מעיד שנבעלה לכשר אך הבירור נולד מהדין דכיון דמוקמינן אותה אחזקתה דכשרה א"כ מוכרחין לומר דנבעלה לכשר לכן הוי ג"כ הולד כשר לכן סובר רש"י ז"ל שפיר דכל זה לא שייך לומר אלא היכא דהשאלה הוא ג"כ עלי' אבל היכא דהשאלה הוא רק על הבן ולא עלי' א"כ מהיכא תיתי להני חזקתה לאבי הבן כיון דלא שייך לאוקמי על דינא דכשרה א"כ ליכא בירור כלל כיון דהבירור נולד מהדין ולא הוי בירור במציאות ודוק

והנה התוס' שם בקדושין ד"ה מאי חזית פליג על רש"י ז"ל וז"ל וא"ת מ"מ תהני לי' חזקה דאמי' שהיתה בחזקת כשרות עיי"ש. מ"מ נראה דהתוס' לא פליגי על רש"י ז"ל בעצם הסברא דזאת סוברים שפיר דהיכא דעל האם לא יהי' שום נפקותא לגבי דינא כמו שאבאר לקמן גבי אילן דערלה אז בודאי לא שייך לומר דחזקה להני לבת כמו שביארנו אך הם פליגי על רש"י ז"ל באותו מעשה דינאי המלך משום דהתם הי' נ"מ גם לגבי האם אם היא כשרה אי פסולה אך עתה ליתא לגבן אבל לדינא שייך לספוקי גם עלי' אע"ג דליתא לגבן ושייך לאוקמי על חזקתה לכן סבירא להו להתוס' דשייך ג"כ הכא בינאי המלך לאוקמי על חזקתה ולומר דחזקת האם מהני לבן אבל היכא דיהי' מציאות דלגבי דידה לא יהי' שום נפקותא אז גם התוס' יודו דלא שייך לומר דחזקת האם להני לבת וכדביארנו. וכיון דאתאנו לסברא הזאת ממילא יהי' ניחא מה שהקשינו דלהני חזקת האילן פירות ולהוי ערלה בודאי דלא שייך הכא בערלה כל למימר דחזקת האילן מהני לפירות דכיון דפסקינן דעצי ערלה מותרין בהנאה נמצא דעל האילן גופי' ליכא שום שאלה אם הוא ערלה אם לאו דליכא שום נפקותא לגבי דינא באילן גופי' אם הוא ערלה דעצי ערלה מותרין בהנאה נמצא דהאילן גופי' לא שייך להעמיד אותו על החזקה א"כ לא שייך לומר דחזקת האילן להני לפירות כמו שביארנו והפירות עצמן אין להם שום חזקה לכן הוי ספק ערלה ומותרין בחו"ל ודוק

והנה במאי דאמרנו לעיל דחזקה לא הוי בירור במציאות רק הבירור נולד מהדין במאי דמוקמינן לי' הדינא שהי' לה כבר וכדביארנו יהי' ניחא סברת התוס' בחולין (דף י"א ע"א) ד"ה אתי' מפרה דהנה שם בגמרא ילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה והקשו שם התוס' דלמא הא דמחזקינן אותה לכשרה לאו משום רובא אלא משום דמוקמינן אותה על חזקתה שלא היתה טריפה דכיון דפרה בת שתי שנים א"כ בודאי לא נולדה טריפה דטריפה אינה חי' י"ב חודש וממילא מוקמינן אותה על חזקתה דגם עתה אינה טריפה ותירצו שם התוס' ז"ל וז"ל וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפילו שעה אחת לא אזלינן בתרה עכ"ל עיי"ש. ולכאורה קשה להבין מה לי דלא נתבררה בשעת מעשה שאינה טריפה אבל עכ"פ עכשיו יודעין שלא היתה טריפה בשעת לידתה וממילא שייך לאוקמי על חזקתה אבל לדברינו ניחא דכיון דחזקה אינו בירור בעצם אך הבירור נולד מה דמוקמינן לה אדינא שהי' לה כבר ולא שייך לומר כן אלא היכא דכבר היו לה דינין פסוקין כגון בא"א או באשה כשרה שנולד לה ספק פסול דמספק אין אנו יכולין להוציאה מהדין שהי' לה כבר אבל הכא דכיון דכל רגע ורגע בספק דלמא היא טריפה נמצא דלא חל בה רגע אחד דין דכשרה ודאית ממילא לא שייך לומר דאין אנו יכולין להוציא אותה מהדינין שהיו לה קודם לכן ודוק

והנה הא דאמרנו לעיל דלכן לא שייך לומר בערלה דחזקת האילן להני לפירות משום דלגבי האילן גופי' לא שייך נ"מ לגבי ערלה משום דעצי ערלה מותרין בהנאה לכן לא שייך לאוקמי האילן אחזקה דלהני לפירות נראה דדברינו אלה תלוים בהחקירה שחקרנו בערלה דיכולין לחקור האיך הוא האיסור דערלה אם האיסור ערלה הוא בפירות דהתורה אסרה הפירות של אילן ג' שנים הראשונים כמו בכור דהתורה קדשה ולד זכר הראשון של הבהמה וכמו כן הכא אסרה תורה הפירות של ג' שנים הראשונים ולפי זה לא תלוי האיסור פירות באילן כלל או נימא דהאיסור של ערלה הוא באילן גופי' דהתורה אסרה האילן לפירות בג' שנים הראשונים דנהי דעצי ערלה מותרין בהנאה היינו דוקא לעצים אבל לא לפירות נמצא לפי זה דאיסור ערלה הוא דאילו